לדלג לתוכן

דין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בדַיַּין, די להם; ראו די.

דִּין

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דין
הגייה* din
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר׳ דִּינִים; ר׳ דִּינֵי־
  1. הכללים וההחלטות המחייבים. לרוב מדובר בקביעות של רשות מוסמכת שנעשו בפסיקה, כגון: חוקים, תקנות, פסיקות בית משפט או ההלכה הדתית.
    • ”כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.“ (דברים יז, פסוק ח)
    • ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין.“ (אסתר א, פסוק יג)
    • הגורם בכוונה תחילה למותו של אדם ייאשם ברצח, ודינו מאסר עולם ועונש זה בלבד.
    • המחדל מוגדר בחוק העונשין כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.
    • נהוג לחלק את תחומי המשפט לשניים: דיני ממונות ודיני נפשות.
  2. דיון משפטי שמטרתו בירור טענות הצדדים והכרעה בתביעות או באישומים פליליים.
    • ”שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ.“ (ירמיהו ה, פסוק כח)
    • ”וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, פסוק ) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וְגוֹ'“ (משנה, מסכת פאהפרק ח, משנה ט)
    • ”הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.“ (משנה, מסכת אבותפרק א, משנה א)
    • נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי היות שיש לו חסינות.
  3. שם פרטי לזכר.

גיזרון

[עריכה]

המילה משותפת לכמה שפות שמיות:

  • אכדית – 𒁲𒉡 (דִינוּ) במשמעות זהה למשמעות העברית "חוק, שיפוט". באכדית שנתגלתה בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V , מצויה התיבה : "דִינוּ" dīnu במשמעות "שפוט"[1]. דְאָנֻ dānu = החלטה משפטית.
  • אוגריתית – 𐎄𐎐 ("דנ" בכתיב חסר). כמו במקרא, גם בכתבי אוגרית דמות היתום והאלמנה משמשים כסמל העשוקים - "ידנ דנ אלמנת יתֿפת תפת יתמ" (כלומר "ידין דין אלמנה, ישפוט משפט יתום"). משפט אוגריתי זה מקביל לפסוק המקראי ”לְהַטּוֹת מִדִּין, דַּלִּים, וְלִגְזֹל, מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי--לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם, וְאֶת-יְתוֹמִים יָבֹזּוּ“ (ישעיהו י, פסוק ב).
  • ערבית - دِين‎ ("דִין" - חוק, דת).
  • ניב צפון באסקי 'אדין' adin בהוראת - שיפוט

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]
השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים

[עריכה]
ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות

[עריכה]
  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.

דַּיָּן

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דיין
הגייה* dayan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות ר׳ דַּיָּנִים; דַּיַּן־, ר׳ דַּיָּנֵי־
  1. שופט בבית דין רבני או בבית דין דתי אחר.
  2. ארכאי כל שופט שיושב בדין ומכריע בתביעות בין בעלי דין.
    • ”וְהָיָה יהוה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.“ (שמואל א׳ כד, פסוק טו)
    • "כל מי שהוא חכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו" (תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ז, הלכה א).

גיזרון

[עריכה]
  1. המילה משותפת לכמה שפות שמיות. לקראת ההתקופה הפרסית החלו תעודות אכדיות מבחינות בין סמכות השופט המקומי הקרוי בשם 'דַיַּנֻם' (dayyānum) שסמכותו הקבילה לשופט שלום כיום, לעומת שופט המלך שנהנה מסמכות רחבה יותר והיה דן בעניינים הנוגעים בפשעים נגד הממלכה, הקרוי בפרסית-קדומה: דתַּה-בּּרַה (data-bara*), שופט המלך הפרסי שימש כשופט עליון [2]. תיבת דינֻ האכדית הושאלה לארמית בצורה: דַּיָּנָא.

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: דיין
השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים

[עריכה]
ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות

[עריכה]
  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.
  1. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ' - 6
  2. בנימין מזר.אנציקלופדיה מקראית-ו', עמוד: 601,תשל"ב-1971