מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
חיגר
הגייה *
chiger
חלק דיבר
שם־תואר
מין
זכר
שורש
ח־ג־ר א
דרך תצורה
משקל קִטֵּל
נטיות
עפ"י המקרא: ר׳ חִגְרִים, נ׳ חִגֶּרֶת, נ"ר חִגְרוֹת
לשון חז"ל בעל מום באחת מרגליו או בשתיהן אשר גורם לו צליעה.
”וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין ; וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ח, משנה ד )
"מנה ביום אלא רואין אותן כאילו חגר שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין מדת הדין לא לקתה שכבר נותן לו דמי ידו ודמי רגלו אבל הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ט', א' )
"שאין בהן דעת איזה הוא שלא כראוי כל שאין יכול לעמוד ברוח מצויה רועה שמסר צאנו לרועה אחר ראשון חייב ושני פטור המוסר צאנו לרועה אפי' חגר אפי' חולה" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ו', ח' )
בתנ"ך נהוג שדגש נשמט כאשר האות הדגושה מנוקדת בשווא נח (בייחוד במשקל "קִטֵּל" ובפועלי חפ"נ ) , כך למשל: עִוְרִים, פִּקְחִים, יִקְחוּ וכו'..אולם, עפ"י החלטותיה של האקדמיה ללשון העברית: "דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית. למשל: יִקַּח- יִקְּחוּ, עִוֵּר-עִוְּרִים" [1] ראוי להדגיש כי הדוגל עפ"י דרך התנ"ך-בהשמטת הדגש, אינו טועה כלל וכלל.
הצגה השורש חגר א
השורש ח־ג־ר א הוא שורש מגזרת השלמים .
ח־ג־ר
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
חָגַר
חוֹגֵר
יַחְגֹּר
חֲגֹר
לַחֲגֹר או לַחְגֹּר
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֶחְגִּיר
מַחְגִּיר
יַחְגִּיר
הַחְגֵּר
לְהַחְגִּיר
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
נִתְחַגֵּר
מִתְחַגֵּר
יִתְחַגֵּר
הִתְחַגֵּר
לְהִתְחַגֵּר
חיבר מותניו בחגורה.
עליך לְחַגֵּר חגורתך בטרם תחל הנסיעה.
לשון המקרא הקיף , כרך סְביב-.
”וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת...“ (שמות כט , פסוק ט )
”וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת־בְּנֵי אַהֲרֹן, וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט, וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם, מִגְבָּעוֹת – כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת־מֹשֶׁה.“ (ויקרא ח , פסוק יג )
” וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל...“ (מלכים א׳ כ , פסוק לב )
שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך ) אין ספר כלאים. ”לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחְגּר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָאֶמְצַע.“ (כלאים ט , פסוק ט )
בהשאלה: כרך חגורה לגופו.
”וְכָל־מוֹאָב, שָׁמְעוּ, כִּי־עָלוּ הַמְּלָכִים, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל־הַגְּבוּל.“ (מלכים ב׳ ג , פסוק כא )
מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש, הסעיף
גזרון הוא סעיף מהותי החסר לערך.
למשמעות (1):
למשמעות (2):
לשון חז"ל צָלַע, לא היה יציב בהליכתו.
"ר' שמעון בן גמליאל אומר: אם היה חוגר באחת מרגליו או סומא באחת מעיניו מומין גדולין הן יוציא ויתן כתובה" (תוספתא, סדר נשים, מסכת כתובות, פרק ז', י' )
לאחר שגולן שבר את כף רגלו ונחבש בגבס, הוא חגר במשך חודש ימים.
הצגה השורש חגר א
השורש ח־ג־ר א הוא שורש מגזרת השלמים .
ח־ג־ר
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
חָגַר
חוֹגֵר
יַחְגֹּר
חֲגֹר
לַחֲגֹר או לַחְגֹּר
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֶחְגִּיר
מַחְגִּיר
יַחְגִּיר
הַחְגֵּר
לְהַחְגִּיר
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
נִתְחַגֵּר
מִתְחַגֵּר
יִתְחַגֵּר
הִתְחַגֵּר
לְהִתְחַגֵּר
לשון חז"ל נעצר מעט במכשול, נתקע לא עבר חלק.
וכמה פגימתה? שתהא חוגרת הציפורן.