"מנה ביום אלא רואין אותן כאילו חגר שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין מדת הדין לא לקתה שכבר נותן לו דמי ידו ודמי רגלו אבל הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ט', א')
"שאין בהן דעת איזה הוא שלא כראוי כל שאין יכול לעמוד ברוח מצויה רועה שמסר צאנו לרועה אחר ראשון חייב ושני פטור המוסר צאנו לרועה אפי' חגר אפי' חולה" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ו', ח')
בתנ"ך נהוג שדגש נשמט כאשר האות הדגושה מנוקדת בשווא נח (בייחוד במשקל "קִטֵּל" ובפועלי חפ"נ) , כך למשל: עִוְרִים, פִּקְחִים, יִקְחוּ וכו'..אולם, עפ"י החלטותיה של האקדמיה ללשון העברית: "דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית. למשל: יִקַּח- יִקְּחוּ, עִוֵּר-עִוְּרִים" [1] ראוי להדגיש כי הדוגל עפ"י דרך התנ"ך-בהשמטת הדגש, אינו טועה כלל וכלל.
מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש, הסעיף גזרון הוא סעיף מהותי החסר לערך.