הגן

הֵגֵן[עריכה]

(על-, בעד-) שמר על מישהו או משהו מפני התקפה.
- ”כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ פֹּה וּמַבָּטְךָ הַחוּם מֵגֵן עָלַי/ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ נוֹגְעוֹת/ פֶּתַע/ כָּנָף אֶל כָּנָף“ (כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ פֹּה, מאת זלדה)
- ”יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי-קֶלַע, וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן...“ (זכריה ט, פסוק טו)
(על-) מנע פגיעה במישהו או במשהו.
- תכשיר זה נועד להגן על מכונת הכביסה מפני הצטברות אבנית.
- כרית האוויר שהתנפחה ברגע התאונה הגנה על הנהג מחבטה קטלנית.

השורש ג־נ־ן א הוא שורש מגזרת הכפולים.