הגן

הֵגֵן

(על-, בעד-) שמר על מישהו או משהו מפני התקפה.
- ”כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ פֹּה וּמַבָּטְךָ הַחוּם מֵגֵן עָלַי/ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ נוֹגְעוֹת/ פֶּתַע/ כָּנָף אֶל כָּנָף“ (כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ פֹּה, מאת זלדה)
- ”יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי-קֶלַע, וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן...“ (זכריה ט, פסוק טו)
(על-) מנע פגיעה במישהו או במשהו.
- תכשיר זה נועד להגן על מכונת הכביסה מפני הצטברות אבנית.
- כרית האוויר שהתנפחה ברגע התאונה הגנה על הנהג מחבטה קטלנית.

גזירה לאחור מהצורה יָגֵן אשר הייתה במקורה צורת העתיד בבניין קל. דבר זה קרה במספר פעלים מגזרת ע"ו וע"ע.

השורש ג־נ־ן א הוא שורש מגזרת הכפולים.