מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גן
הגייה *
gan
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ג־נ־ן ב
דרך תצורה
נטיות
ר׳ גַּנִּים או גַּנּוֹת
גן
שטח נטוע עצים , שיחים ופרחים להנאת בעל־השטח ולאורחיו, בין אם לנוי ולמרגוע , ובין אם לשם התוצרת החקלאית .
”וַיְצַו יהוה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר; מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.“ (בראשית ב , פסוק טז )
”...אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.“ (דברים יא , פסוק י )
”...וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו.“ (ישעיהו נח , פסוק יא )
”דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ , לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם; לִרְעוֹת בַּגַּנִּים , וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.“ (שיר השירים ו , פסוק ב )
”עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי.“ (קהלת ב , פסוק ה )
”בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו , מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ה, משנה ז )
גן ילדים .
”גַּן שֶׁלָּנוּ מַה נֶּחְמָד הוּא / לָנוּ טוֹב בּוֹ עַד מְאוֹד / בּוֹ נָשִׁיר, נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, / נְשַׂחֵק וְנַעֲבֹד.“ (גַּן שֶׁלָּנוּ , מאת חינגה סמילר בזֶמֶרֶשֶׁת )
"אתמול בחמש אחר הצהרים / הלכנו עם אמא למכולת / ובדרך ראינו / שהגן שלנו סגור." (גן סגור , מאת יהונתן גפן )
"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם כִּתָּה א'; / שָׁלוֹם לַגַּנֶּנֶת, לַגָּן ." (שָׁלוֹם כִּתָּה א' , מאת אהוד מנור )
ערי הממלכה בשומר היו מוקפות בערי וכפרי לוויין שהיו ממוקמים בין שדות שנקראו בשומרית - "גן" . השטח הבלתי מעובד שבין השטחים המושקים שימש כשדה מרעה, וקרוי בשומרית "אֶדִן" (edin), לכן שטחים טבעיים ובלתי מעובדים נקראו בשומרית "גן אדין". ומכאן - ראו גן עדן .
պարտեզ (תעתיק: partez)
גרוזינית: ბაღი (תעתיק: baɣi)
גרמנית: Garten
הודית: बाग़ (תעתיק: bāġ)
उद्यान (תעתיק: udyān)
κήπος (תעתיק: kípos)
جنة (תעתיק: גַ'נָּה)
огород (ogoród)
לשון המקרא שָׁמַר עַל-, הֵגֵן מִפְּנֵי-.
”וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ-לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי“ (ישעיהו לז , פסוק לה )
”כְּצִפֳּרִים עָפוֹת-כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם; גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט“ (ישעיהו לא , פסוק ה )
השורש גנן א
השורש ג־נ־ן א הוא שורש מגזרת הכפולים .
ג־נ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
גַּן
גַּן
יָגֹן
גֹּן
לָגֹן
נִפְעַל
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
הִפְעִיל
הֵגֵן
מֵגֵן
יָגֵן
הָגֵן
לְהָגֵן
הֻפְעַל
הוּגָן
מוּגָן
יוּגָן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
גּוֹנֵן
מְגוֹנֵן
יְגוֹנֵן
גּוֹנֵן
לְגוֹנֵן
פֻּעַל
גּוֹנַן
מְגוֹנַן
יְגוֹנַן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְגּוֹנֵן
מִתְגּוֹנֵן
יִתְגּוֹנֵן
הִתְגּוֹנֵן
לְהִתְגּוֹנֵן
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גן
הגייה *
gen
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
ר׳ גֵּנִים
הנפשה של ה־DNA , בו מקודדים הגנים .
יחידת מידע המועברת מאורגניזם לצאצאיו באמצעות החומר התורשתי .
מקורה של המילה הוא מהמונח שטבע דרווין מיוונית: geneā́) γενεᾱ́ ) – דור , ילודה .