גנן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
גַּנָּן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | גנן |
| הגייה* | ganan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ג־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל משקל קַטְלָן גן + ־ָן |
| נטיות | נ׳ גַּנֶּנֶת או גַּנָּנִית, ר׳ גַּנָּנִים |
- בעל מקצוע שתפקידו טיפול בגן או בגינת צמחים או ירקות.
- גַּנָּן גִּדֵּל דָּגָן בַּגַּן, דָּגָן גָּדוֹל גָּדַל בַּגַּן, (שובר שניים)
- העסקת גנן על בסיס קבוע תאפשר שמירה על המראה היפה של הגינה ותבטיח שכל הפרחים והצמחים בגינה מטופלים כראוי.
- [סלנג, צה"ל] בהשאלה (1): מפקד (שלרוב איננו קצין) בקורס מפקדים (לרוב בחיל השריון) שתפקידו לאמן את החיילים שבסיום הקורס יהפכו להיות מש"קים.
- בסיום הקורס ממשיכים החניכים המצטיינים לקצונה בזימון ישיר (או נשארים "גננים" - מדריכים בקמ"ט למשך שני מחזורים עד היציאה לבה"ד 1). ("קורס מפקדי טנקים". אתר יד לשריון)
- אדם העובד בגן ילדים.
- "דמות הגבר ודמות האישה מהוות שלם, כמו יינג ויינג, ובגן שבו יש גנן, ובדרך כלל גם סייעות, הילד חווה את שני הצדדים כל הזמן וזה נותן לו את האיזון שהוא צריך. זה משלים את המסגרת של התא המשפחתי הקלאסי". (הילה יחימוביץ', "גנן בגן: ממש לא לנשים בלבד". מאקו, 25/08/11)
- לשון חז"ל [לא בשימוש] שבבעלותו גן או גינה.
- ”אמרו כשהיה אחד מהן הולך אצל הג[נ]ן וא' לו. תן לי באיסר ירק. כשהוא נותן לו והיה משכשכו <עמ' עט> מוצא בעפרו זהב...“ (ויקרא רבה, פרשה ד, סימן א)
- [לא בשימוש] כינוי למדריך חקלאי שהיה בשימוש בתקופת העלייה הראשונה במושבות הברון.
- "כל הקולוניות, הישנות והחדשות, הולכות בעינים עצומות בעקבות הגננים של הנדיב." (אשר צבי גינצברג [אחד העם], "על פרשת דרכים" א [תרנ"ה])
גיזרון[עריכה]
- משומרית גִינִיָה =גנן.
- המילה מופיעה לראשונה בספרות חז"ל.
- בערבית ג'נָנְ-אִינִי جنائني = גנן.
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- איטלקית: giardiniere
- אנגלית: gardener
- ספרדית: jardinero
- צרפתית: jardinier
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: גנן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גננים |
- גנן בגן הילדים באתר האקדמיה ללשון העברית, יוני 2010
| השורש גנן | ||
|---|---|---|
|
