מאפיין של אדם או של דבר המלמד על טיבו וסגולותיו הפנימיים או החיצוניים, הנסתרים או הגלויים.
"מה שאנו קוראים בשם "חוצפה" הוא על הרוב לא תכונה רעה מקורית, הבאה עם האדם משעת יצירתו, אלא מדה המתפתחת אחרי כן מתוך אמונה נפרזה של אדם בערכו, בכחו, באמתות דעותיו וכו'. "(בעקבות משיחא, מאת אחד העם)
מהמילה תֹּכֶן. מקור המילה "תכונה" הוא מלשון המקרא, אך משמעות המילה במקרא שונה מהמשמעויות אשר בשימוש כיום. למשל בפסוק "צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו"(יחזקאל מג, פסוק יא) ניתן להבין מההקשר כי "תכונתו" פירושה "תוכניתו". וכן בפסוק "בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה"(נחום ב, פסוק י) "תכונה" היא במשמעות של אוֹצָר או עושר. [1]
מהמילה "תִּכֵּן" בפסוק "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן"(ישעיהו מ, פסוק יב) נגזר בספרות ימי־הביניים הפירוש השלישי הארכאי של "תכונה" - אסטרונומיה, והאסטרונום מכונה איפוא תּוֹכֵן. [2]
הַצֶּרֶף "תכונה מוּרֶשֶׁת" (hereditary characteristic) ומקבילו "תכונה נרכשת" (acquired characteristic) הם מונחים בין־תחומיים. כיוון שכך, זכו מונחים אלה לחלופות עבריות שונות במילונים השונים של האקדמיה ללשון העברית, ולעתים קיבלו חלופה עברית מחוץ לכותלי האקדמיה.
"תכונה מוּרֶשֶׁת" שאושר לאחרונה ב-2015 [3] גאל משממונו את "תכונה מוּרשת" משנת 1942. [4] אותו מונח עצמו נקרא "תכונה תורשתית" ב-1987 [5]. גלגולים נוספים בשימוש הציבור הם: תכונה גנטית, תכונה נוֹרשת, תכונה מוּלדת.
הצרף "תכונה נרכשת" (שאושר במקביל ל"תכונה מורשת" ב-2015) כבר אושר בשם זה ב-2009 [6], אולם ב-1942 וב-1987 זכה לחלופה העברית "תכונה נקנית".
התרגשות והמולה לקראת אירוע מיוחד או חגיגי החורג משגרת היום־יום.
"אכן גדולה היתה התכונה והכבודה והתפארת וכל המראה אשר נראה על פני חוץ ברחוב העיר ביום הקבץ חברת הרצענים כלם יחד לעשות חג ."(הרוח מעתיק צינים מפתחי הבתים, מאת ה. אנדרסן)
לקראת ביקורו של האפיפיור בארץ מורגשת תכונה רבה במשרד החוץ.
ככל שהחג הולך ומתקרב, יש תכונה הולכת וגוברת בשווקים ובקניונים.
ערך בוויקיפדיה: תכונה (אישיות)
