מחידושי דוד ילין. מן השורש הארמי-ערבי ח־ק־ל, שעניינו עבודת אדמה (המילה הארמית חַקְלָא למשל פירושה שדה).[1] היא הופיעה לראשונה בתרגומו לספר "המוכיח מִוֵקְפִילְד" מאת אוליבר גולדסמית', משנת תרנ"ז: "ואף החקלאי הבער, אם רק נפשו ישרה בו, טוב מחכם מלא מגרעות". בתרגום מופיעה המילה גם ללא האל"ף, כלומר חקלי, אולם ככל הנראה היא לא רווחה משום שהציבור העדיף את הצורה המוכרת לו, עם סיומת -אי. לפני היטמעותה של המילה בשפה העברית השתמשו הדוברים בצירוף המקראי עובד אדמה.
מן התלמוד, מופיע כשם פרטי - "בר חקולא" ששמו מרמז על משלח ידו הקשור בעבודת השדה קרי "חקלאי" - ” בא בר זבדא בשם רב יצחק בר חקולא בכל מקום ששנינו אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כיוצא בו“ (ירושלמי, מסכת כתובות – דף יג, עמוד א).
ערך בוויקיפדיה: חקלאות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חקלאים