לגבי ההגיה, בכ"י קאופמן מנוקד: 'אֲלַל'. אבל במילון יסטרו ניקד 'אֱלָל'.
בתלמוד נחלקו במשמעות המילה: ”מאי אלל? רבי יוחנן אמר: מרטקא, ור"ל: אמר בשר שפלטתו סכין“ (בבלי, מסכת חולין – דף קכא, עמוד א). לגבי 'מרטקא', רש"י פירש: "גיד השדרה והצוואר". ואילו הערוך (אלל) פירש: "בשר מת", וכן גזר קוהוט מפרסית: مرده (מוֹרדֵה) - מת. אמנם הפירוש המקובל הוא השני – הבשר הדבוק לעור לאחר הפשטתו (רמב"ם פסולי המוקדשין יד,ז). קוהוט גזר הוראה זו מהמילה הערבית علالة (עלאלה) - היתר, מה שנשאר.
חז"ל (שם) פירשו גם את הפסוק ”רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם“ (איוב יג, פסוק ד) בהוראת בשר רקוב שאין לו רפואה, והרופא מבטיח שיצליח לרפאותו[1]. אבל לדעת רוב הפרשנים הוא בהוראת שוא ושקר, ראו בערך אליל.
כנראה גזור מאֲלַל. מילה זו מתועדת לראשונה בספר "משנת עולם קטן: מסכת ניתוח" (1887) מאת י"מ פינס וב' שרשבסקי, שם מוגדר: "האלל- רקמה של גידים שממנה הקרומים והמרבדים ומיתרי השרירים".
צורה מקוצרת של allelomorph, הלחם בסיסים מיוונית: allelo) ἀλληλο) – אחר, וכן morphḗ) μορφή) – צורה. המילה חודשה ע"י הגנטיקאים הבריטיים ויליאם בייטסון ואדית רבקה סונדרס.
לערך העוסק בסוג אימון בצה"ל; ראו אל"ל.
ערך בוויקיפדיה: אלל (אנטומיה)