מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אתה
הגייה * ata
חלק דיבר כינוי גוף
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
כינוי המציין גוף שני, זכר, יחיד (נוכח ).
"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי." (בראשית כב יב ) עברית מקראית.
אכדית(זכר) - אתה, atta . (נקבה) - אתְּ,at .
במכתבי תענך , כתב אכדי בניב כנעני, מופיעה תבנית "at-ta " , את-תה (שורה-8).
אוגריתית-אתְּ at
אמהרית - אָנְתָ አንተ .
ערבית: أَنْتَ (הגייה: אַנְתַּ).
ארמית - אּנתָּ anta'
סורית ארמית - אתְּ at' הצורה המקורית של המילה בעברית הייתה אַנְתָּה, אך בשל קשיי הגייה נבלעה הנו"ן השוואית בתי"ו שאחריה. "אתה", בלשון זכר בשפה ארמית - אּנתָּ anta' , בעוד שבסורית ארמית נהגה - אתְּ at' =בתיבה זו, באכדית בסורית ארמית ובעברית, נשמטת התוכית-נ' [ 1]
אנגלית: thou , you (השמאלי ארכאי)
ערבית: أنت (הגייה: אַנְתַ)
ספרדית: tú , usted (הימני לשם כבוד)
צרפתית: tu , vous (הימני לשם כבוד)
↑ , 1987, Wolf Leslau ,Comparative Dictionary of Geʻez (Classical Ethiopic)": Geʻez-English, English" עמוד-32
לשון המקרא [ארכאי] ”אָמַר שֹׁמֵר, אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה; אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ .“ (ישעיהו כא , פסוק יב ) ”בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה“ (משלי א , פסוק כז ) ”כִּי־שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ ; וְאֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ.“ (איוב ט , פסוק כב ) באמורית (בתעתיק אכדי): ta-ti, שחזור : taʾti (תַאְתִי, בציווי).[ 1] אָתָא . בספר עזרא: ”ביה זמנא אתא עליהון“ (עזרא ה , פסוקים ג –טז ) -בא הזמן עלינו . 
