נר

נֵר[עריכה]

לשון המקרא כלי למאור ופולחן , ושחומר בעירתו הופק משמנים בלבד.
- ”וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד“ (שמות כז, פסוק כ)
- ”עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי אדני תָּמִיד“ (ויקרא כד, פסוק ד)
- ”אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶּׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה“ (משנה, מסכת פסחים – פרק א, משנה א)
עברית חדשה כלי למאור,ופולחנות-דתיים עשוי לרוב שעוות מוצקות .
- "...אני זוכר בליל שבת הַנֵּר דולק/ ואבי מביט, מביט בי ושותק." ("יש מקום", יהורם גאון)
- הדלקתי נר בעת הפסקת החשמל.
עברית חדשה כמוסה בעלת צורה גלילית צרה המוכנסת כטיפול תרופתי בפי-הטבעת.
- טיפול תרופתי בנר או פתילה ניתן לסובלים מבעיות בריאותיות .

בלשון המקרא משמעות השם כוללת את הכלי, חומר-הבעירה, והפתילה יחדיו. כנראה שהשורש נור בהוראת 'אש' משותף לארמית וערבית . בלשון חז"ל 'נר' הוא הכלי לבד. ותקופת התלמוד חומר הבעירה הופק משמן בלבד . ראו רמב"ם הלכות חנוכה: לוקח שמן ונרות ומדליק. המילה משותפת לשפות שמיות: (אשורית; nēr), (אתיופית; nār, nūr) ,(אכדית;nūru) (אוגריתית: nr 'זוהר, מנורה'^[1]). מן תיבת 'נר' נגזרו: 1)שם העצם - מנורה , 2)שם התואר - נהיר, 3)והפועל - נָהַר בהוראת 'התמלא אור'.

ערך בוויקיפדיה: נר

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נרות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נרות שמן

לשון המקרא עִבֵּד וְחָרַשׁ שָׂדֶה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הִכְשִׁיר שָׂדֶה לִזְרִיעָה.
- ”כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, נִירוּ לָכֶם נִיר; וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל-קֹצִים“ (ירמיהו ד, פסוק ג)
- ”זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר; וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם“ (הושע י, פסוק יב)

בבניין קל השורש נ-י-ר ניטה על דרך גזרת נע"ו/י, ואילו בבניין נפעל ניטה על דרך גזרת נפ"יו.

↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, Wilfred G. E. Watson, page 633