מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא טיפל וסיפק את האמצעים לחיים , לקיום ולהתפתחות .
”וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם.“ (אסתר ב , פסוק ז )
עברית חדשה לקח על עצמו לגדל ילד באופן זמני.
משורש א־מ־ן המקראי, שהוראתה המקורית: ביטחון, יציבות, קיימות. מי שאומן מעניק קיום וחיים למי שהוא פרש עליו את חסותו.[ 1]
לקח על עצמו לגדל באופן זמני
השורש אמן
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים .
א־מ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
אָמַן
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן )
יֶאֱמֹן
אֱמֹן
לֶאֱמֹן
נִפְעַל
נֶאֱמַן
נֶאֱמָן
יֵאָמֵן
הֵאָמֵן
להֵאָמֵן
הִפְעִיל
הֶאֱמִין
מַאֲמִין
יַאֲמִין
הַאֲמֵן
לְהַאֲמִין
הֻפְעַל
הָאֳמַן
מָאֳמָן
יָאֳמַן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
אִמֵּן
מְאַמֵּן
יְאַמֵּן
אַמֵּן
לְאַמֵּן
פֻּעַל
אֻמַּן
מְאֻמָּן
יְאֻמַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְאַמֵּן
מִתְאַמֵּן
יִתְאַמֵּן
הִתְאַמֵּן
לְהִתְאַמֵּן
לשון חז"ל חיבר באמצעות חוט .
גיזרון לא ידוע.
בפירוש הגאונים לטהרות הגרסה: "האגוזים שחמרן והתאנים שעמרן ".
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אמן
הגייה *
amen
חלק דיבר
תואר
מין
זכר
שורש
א־מ־ן א
דרך תצורה
משקל קָטֵל
נטיות
ר׳ אָמֵנִים
לשון המקרא ביטוי של הסכמה עם מה שנאמר, נאמרת בדרך כלל לאחר ברכה או קללה .
”אָרוּר אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן .“ (דברים כז , פסוק כו )
”וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יהוה יָקֵם יהוה אֶת־דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ...“ (ירמיהו כח , פסוק ו )
”בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם; וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוה.“ (דברי הימים א׳ טז , פסוק לו )
”הֲרֵינִי נָזִיר, וָאָתְּ, וְאָמְרָה אָמֵן , מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלוֹ קַיָּם.“ (משנה, מסכת נזיר – פרק ד, משנה ב )
”וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן .“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה טו )
”הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב; מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן , וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ט, משנה ח )
שורש מקראי: א־מ־ן בהוראת: נכון, אמת.
מקביל לשורש הערבי ء-م-ن (א־מ־ן) בהוראת: בטחון, אמונה. ולשורש הארמי: ה־מ־ן בהוראת: בטחון, שאפשר לסמוך עליו (ראו: מהימן ).
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
אימן
שורש וגזרה
א־מ־ן ב
בניין
פִּעֵל
לשון חז"ל הכשיר , תירגל , הביא להיות בעל יכולת.
לשון חז"ל העניק סמכות , נתן אישורו .
1. לשון חז"ל משורש מקראי (ראו: אָמָּן ).
2. לשון חז"ל משורש מקראי (ראו: האמין ).
השורש אמן
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים .
א־מ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
אָמַן
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן )
יֶאֱמֹן
אֱמֹן
לֶאֱמֹן
נִפְעַל
נֶאֱמַן
נֶאֱמָן
יֵאָמֵן
הֵאָמֵן
להֵאָמֵן
הִפְעִיל
הֶאֱמִין
מַאֲמִין
יַאֲמִין
הַאֲמֵן
לְהַאֲמִין
הֻפְעַל
הָאֳמַן
מָאֳמָן
יָאֳמַן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
אִמֵּן
מְאַמֵּן
יְאַמֵּן
אַמֵּן
לְאַמֵּן
פֻּעַל
אֻמַּן
מְאֻמָּן
יְאֻמַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְאַמֵּן
מִתְאַמֵּן
יִתְאַמֵּן
הִתְאַמֵּן
לְהִתְאַמֵּן
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
אומן
שורש וגזרה
א־מ־ן ב
בניין
פֻּעַל
עבר הכשרה ותרגול ונהיה בעל יכולת ושליטה .
הוסמך.
צורת הסביל של הפועל החז"לי אִמֵּן .
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
אומן
שורש וגזרה
א־מ־ן א
בניין
פֻּעַל
לשון ימי הביניים נהיה בעל אמינות ; אֻמַּת .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אומן
הגייה *
oman
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־מ־ן ב
דרך תצורה
משקל קָטָּל
נטיות
ר׳ אָמָּנִים; נ׳ אמנה, אָמָּנִית
דיוקן עצמי של אמן בעבודתו
לשון המקרא [לא בשימוש] בעל מלאכה, מומחה במקצועו או בעִסוקו .
”מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן “ (שיר השירים ז , פסוק ב )
"בהמה לך ראה עיניך. ואם אמנה היא העמידה." (בן סירא ז, כב )
עברית חדשה מי שעִסוקו באחת האמנויות : אמנויות פלסטיות , שירה, מחול, מוזיקה, וכדומה.
1. מילה יחידאית. מאכדית: 𒌝𒈪𒀀 ummânu - מומחה, מלומד, בעל מלאכה. שצורתה הקדומה: ummiānu לקוחה משומרית.[ 2] מקביל לארמית: אוּמָּנָא - עוסק באומנות, מיומן, בעל כשרון.
מקביל לצורה החז"לית: אֻמָּן . בעברית החדשה נהוג להפריד בין שתי הצורות, כאשר "אָמָּן" משמש בהוראת: מי שעוסק באמנות, ואילו "אֻמָּן" משמש בהוראת: בעל מלאכה, מומחה במלאכתו.[ 3]
2. בדרך כלל מילה זו שימשה לתיאור העוסק במלאכת מחשבת , מלאכות שכיום רובן נחשבות "אָמָּנוּת ", ומכאן התייחדה מילה זו לתחום זה כולל עיסוקים שאינן מלאכת כפיים.
ערך בוויקיפדיה:
אומן תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אמנים
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אומן
הגייה *
uman
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־מ־ן ב
דרך תצורה
משקל קֻטָּל
נטיות
ר׳ אֻמָּנִים; נ׳ אֻמָּנִית
לשון חז"ל מומחה במקצועו או בעִסוקו .
”עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן .“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק א, משנה י )
”מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אֻמָּן .“ (בראשית רבה, פרשה א, סימן א )
”... ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאים.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קלג, עמוד ב )
”אם יש שם אומן מהיר, יקוזו לו בצווארו, בגיד שקורין גיד של גיסטרא [...]“ (רפואות העם , מאת מנדל לפין , 1794, באתר מאגרים )
צורה חז"לית של המילה המקראית: אָמָּן , ראו שם בגיזרון.
בעברית החדשה נהוג להפריד בין שתי הצורות, כאשר "אָמָּן" משמש בהוראת: מי שעוסק באמנות, ואילו "אֻמָּן" משמש בהוראת: בעל מלאכה, מומחה במלאכתו.[ 4]
ערך בוויקיפדיה:
אומן תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אמנים
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אומן
הגייה *
uman
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־מ־ן ג
דרך תצורה
משקל קֻטָּל
נטיות
ר׳ אֻמָּנִים
לשון חז"ל שורת הקמה הנקצרת, או שורת הגפנים בכרם.
בכתב יד קאופמן של המשנה מנוקד: "אָמָּן".
מקביל לארמית: "אומן " במשמעות זהה. בתרגום ניאופיטי מתורגם "פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט,כז ) - "אומנה דראשיכון".
יש אומרים שמקור המילה מיוונית: אוֹגְמוֹס) ὄγμος ) - תלם לחרישה, רצועת אדמה מעובדת, שורה לקצירה.[ 5]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אמן
הגייה *
o men
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
א־מ־ן א
דרך תצורה
משקל קֹטֶל
נטיות
לשון המקרא מאומת , מקוים .
”ה' אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק, אֱמוּנָה אֹמֶן .“ (ישעיהו כה , פסוק א )
אמונה .
מילה יחידאית. משורש א־מ־ן בהוראת: אמת, קיים, ראו בגיזרון אָמֵן .