מהימן

מְהֵימָן

לשון המקרא שניתן לתת בו אמון, שניתן לסמוך עליו ולבטוח בו.
- ”ולפי שהמשורר ושירתו הם לו לקהל-העברים כלוח החלק, דין שנלמד תחילה בקצרה על דרכו בחיים וביצירה, כשלימודנו נסמך אל מקורים מהימנים. ומה מקור מהימן מעדותו של המשורר עצמו“ (כבשונה של שירה, מאת דב סדן, בפרויקט בן יהודה)
  
  ”ואמר לו הרב: הרבה ניסים ונפלאות סיפרו לי על הנעשה שם, בעולם הגדול, ואני חושש לגוזמאות. לפיכך הייתי רוצה לשמוע דברים מפיך, שאתה איש מהימן.“ (ספר הבדיחה והחידוד: מתוך החומה, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)

מארמית, מן א-מ-ן: ” דִּי-מְהֵימַן הוּא“ (דניאל ו, פסוק ה) - נאמן, סריס המלך. בתרגום השבעים: "מהימנא". הימנותא - נאמנות