מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | שמח |
הגייה* | sameakh |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | שׂ־מ־ח |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | נ׳ שְׂמֵחָה, ר׳ שְׂמֵחִים, נ"ר שְׂמֵחוֹת |
- החווה שמחה.
- ”שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוה אֱלֹהֶיךָ [...] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.“ (דברים טז, פסוק טו)
- ”יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב; אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים.“ (מלכים א׳ ד, פסוק כ)
- ”מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם־הַבָּנִים שְׂמֵחָה; הַלְלוּ־יָהּ!“ (תהלים קיג, פסוק ט)
- ”הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ; הָיִינוּ שְׂמֵחִים.“ (תהלים קכו, פסוק ג)
- ”לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה; וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם.“ (משלי יז, פסוק כב)
- ”אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה א)
השורש שׂמח |
שׂ־מ־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
שָׂמַח |
שָׂמֵחַ |
יִשְׂמַח |
שְׂמַח |
לִשְׂמֹחַ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
יֻגְדַּל |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
שִׂמֵּחַ |
מְשַׂמֵּחַ |
יְשַׂמֵּחַ |
שַׂמֵּחַ |
לְשַׂמֵּחַ |
פֻּעַל |
שֻׂמַּח |
מְשֻׂמָּח |
יְשֻׂמַּח |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
> |
|
- שֶׁחָוָה שמחה.
- ”וְשָׂמַחְתָּ בְכָל־הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.“ (דברים כו, פסוק יא)
- ”וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם.“ (שופטים ט, פסוק יט)
- ”אַל־תַּגִּידוּ בְגַת, אַל־תְּבַשְּׁרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן; פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.“ (שמואל ב׳ א, פסוק כ)
- ”שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם, וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.“ (ישעיהו סו, פסוק י)
- ”וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ־יָיִן; וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּיהוה.“ (זכריה י, פסוק ז)
- קימים בערבית שרשים קרובים: شمخ (ש־מ־ח') במשמעות גובה והתנשאות, וכן سمح (ס־מ־ח) במשמעות של רוחב־לב.
השורש שׂמח |
שׂ־מ־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
שָׂמַח |
שָׂמֵחַ |
יִשְׂמַח |
שְׂמַח |
לִשְׂמֹחַ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
יֻגְדַּל |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
שִׂמֵּחַ |
מְשַׂמֵּחַ |
יְשַׂמֵּחַ |
שַׂמֵּחַ |
לְשַׂמֵּחַ |
פֻּעַל |
שֻׂמַּח |
מְשֻׂמָּח |
יְשֻׂמַּח |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
> |
|
שִׂמֵּחַ (גם: שִׂמַּח)
[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | שימח |
שורש וגזרה | שׂ־מ־ח |
בניין | פִּעֵל |
- גרם לאחר לשמוח.
- ”אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד-לְךָ, בֵּן זָכָר--שַׂמֵּחַ, שִׂמְּחָהוּ“ (ירמיהו כ, פסוק טו)
- ”וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם-הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ, כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים, שָׂמֵחוּ; וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם, מֵרָחוֹק“ (נחמיה יב, פסוק מג)
- "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", מתוך "שבע ברכות". יש הגורסים (רעים ואהובים) או (רעים אהובים)
השורש שׂמח |
שׂ־מ־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
שָׂמַח |
שָׂמֵחַ |
יִשְׂמַח |
שְׂמַח |
לִשְׂמֹחַ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
יֻגְדַּל |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
שִׂמֵּחַ |
מְשַׂמֵּחַ |
יְשַׂמֵּחַ |
שַׂמֵּחַ |
לְשַׂמֵּחַ |
פֻּעַל |
שֻׂמַּח |
מְשֻׂמָּח |
יְשֻׂמַּח |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
> |
|
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | שומח |
שורש וגזרה | שׂ־מ־ח |
בניין | פֻּעַל |
- שגרמו לו לשמוח.
- הילד שומח על־ידי הוריו, שהתאמצו לקנות לו מתנה כלבבו.
השורש שׂמח |
שׂ־מ־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
שָׂמַח |
שָׂמֵחַ |
יִשְׂמַח |
שְׂמַח |
לִשְׂמֹחַ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
יֻגְדַּל |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
שִׂמֵּחַ |
מְשַׂמֵּחַ |
יְשַׂמֵּחַ |
שַׂמֵּחַ |
לְשַׂמֵּחַ |
פֻּעַל |
שֻׂמַּח |
מְשֻׂמָּח |
יְשֻׂמַּח |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
> |
|