מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שמח
|
| הגייה* |
sameakh
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׂ־מ־ח
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
נ׳ שְׂמֵחָה, ר׳ שְׂמֵחִים, נ"ר שְׂמֵחוֹת
|
- החווה שמחה.
- ”שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוה אֱלֹהֶיךָ [...] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.“ (דברים טז, פסוק טו)
- ”יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּם לָרֹב; אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים.“ (מלכים א׳ ד, פסוק כ)
- ”מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם־הַבָּנִים שְׂמֵחָה; הַלְלוּ־יָהּ!“ (תהלים קיג, פסוק ט)
- ”הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ; הָיִינוּ שְׂמֵחִים.“ (תהלים קכו, פסוק ג)
- ”לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה; וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם.“ (משלי יז, פסוק כב)
- ”אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה א)
- χαρωπός (תעתיק: charopós)
| השורש שׂמח
|
| שׂ־מ־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׂמַח
|
שָׂמֵחַ
|
יִשְׂמַח
|
שְׂמַח
|
לִשְׂמֹחַ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
יֻגְדַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׂמֵּחַ
|
מְשַׂמֵּחַ
|
יְשַׂמֵּחַ
|
שַׂמֵּחַ
|
לְשַׂמֵּחַ
|
| פֻּעַל
|
שֻׂמַּח
|
מְשֻׂמָּח
|
יְשֻׂמַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
>
| |
|
- שֶׁחָוָה שמחה.
- ”וְשָׂמַחְתָּ בְכָל־הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.“ (דברים כו, פסוק יא)
- ”וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם.“ (שופטים ט, פסוק יט)
- ”אַל־תַּגִּידוּ בְגַת, אַל־תְּבַשְּׁרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן; פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.“ (שמואל ב׳ א, פסוק כ)
- ”שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם, וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.“ (ישעיהו סו, פסוק י)
- ”וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם, וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ־יָיִן; וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּיהוה.“ (זכריה י, פסוק ז)
- קימים בערבית שרשים קרובים: شمخ (ש־מ־ח') במשמעות גובה והתנשאות, וכן سمح (ס־מ־ח) במשמעות של רוחב־לב.
| השורש שׂמח
|
| שׂ־מ־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׂמַח
|
שָׂמֵחַ
|
יִשְׂמַח
|
שְׂמַח
|
לִשְׂמֹחַ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
יֻגְדַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׂמֵּחַ
|
מְשַׂמֵּחַ
|
יְשַׂמֵּחַ
|
שַׂמֵּחַ
|
לְשַׂמֵּחַ
|
| פֻּעַל
|
שֻׂמַּח
|
מְשֻׂמָּח
|
יְשֻׂמַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
>
| |
|
שִׂמֵּחַ (גם: שִׂמַּח)
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
שימח
|
| שורש וגזרה |
שׂ־מ־ח
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- גרם לאחר לשמוח.
- ”אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד-לְךָ, בֵּן זָכָר--שַׂמֵּחַ, שִׂמְּחָהוּ“ (ירמיהו כ, פסוק טו)
- ”וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם-הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ, כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים, שָׂמֵחוּ; וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם, מֵרָחוֹק“ (נחמיה יב, פסוק מג)
- "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", מתוך "שבע ברכות". יש הגורסים (רעים ואהובים) או (רעים אהובים)
| השורש שׂמח
|
| שׂ־מ־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׂמַח
|
שָׂמֵחַ
|
יִשְׂמַח
|
שְׂמַח
|
לִשְׂמֹחַ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
יֻגְדַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׂמֵּחַ
|
מְשַׂמֵּחַ
|
יְשַׂמֵּחַ
|
שַׂמֵּחַ
|
לְשַׂמֵּחַ
|
| פֻּעַל
|
שֻׂמַּח
|
מְשֻׂמָּח
|
יְשֻׂמַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
>
| |
|
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
שומח
|
| שורש וגזרה |
שׂ־מ־ח
|
| בניין |
פֻּעַל
|
- שגרמו לו לשמוח.
- הילד שומח על־ידי הוריו, שהתאמצו לקנות לו מתנה כלבבו.
| השורש שׂמח
|
| שׂ־מ־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׂמַח
|
שָׂמֵחַ
|
יִשְׂמַח
|
שְׂמַח
|
לִשְׂמֹחַ
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
יֻגְדַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׂמֵּחַ
|
מְשַׂמֵּחַ
|
יְשַׂמֵּחַ
|
שַׂמֵּחַ
|
לְשַׂמֵּחַ
|
| פֻּעַל
|
שֻׂמַּח
|
מְשֻׂמָּח
|
יְשֻׂמַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
>
| |
|
