דץ

דָּץ[עריכה]

[[קטגוריה: בניין קל]]

[מליצה] שָׁרְתָּה עָלָיו תְּחוּשַׁת שִׂמְחָה.
- "דַּצְנוּ בְיֶשַׁע, עֲדֵי נֹאמַר: הֲדָוִד יֵשׁ / בָּזֶה וְיָדוֹ מְקַלַּעַת וְנוֹגֶפֶת?..." ("נִגְלֵית יְשָׁרָה", ר' שמואל הנגיד)
לשון המקרא נָע בִּתְנוּעוֹת רִקּוּד.
- ”בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז; וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה“ (איוב מא, פסוק יד)

למשמעות (1):

למשמעות (2):

[[קטגוריה: בניין קל]]

לשון חז"להעמיד. תקע במקום.
”האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה“ (בבלי, מסכת שבת – דף נ, עמוד ב)
” פתקיה לדוד לעילא, ודץ ליה לרומחיה, אמר: ניפול עלה ונקטל “ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צה, עמוד ב)

מן שומרית מושאלת לאכדית - dâṣu דַאצֻ 𒀉𒁯 בהוראת לתפוס,לרצף,להחרים. מושאלת לארמית, ראו לעיל.

השורש ד־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.