דץ

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דָּץ[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דץ
שורש וגזרה ד־ו־ץ, גזרת נע"ו/י
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא שָׂמַח, קפץ.
  2. לשון ימי הביניים רץ.
    • "דצים לטהרה כי טהור הוא מחנם. ונאים לקדושה כי קדוש הוא מעונם." (יניי, קדושתות לפרשת ויקרא)
    • "דצים רצים, קובצים עולצים, מרצים פצים" (אלעזר הקליר, קדושתות לשבתות מיוחדות)

גיזרון[עריכה]

  • (1) מילה יחידאית במקרא. בארמית הפועל 'דץ' בא במשמעות של שמחה, לדוגמא: "תַּעֲלֹזְנָה" (שמואל ב א, כ) מתורגם "יְדוּצוּן"; "צַהֲלוּ" (ירמיה לא, ו) מתורגם "דוּצוּ".
  • (2) קרוב לשורש ר־ו־ץ. בתרגום השבעים גם בפסוק באיוב מתורגם "יָרוּץ".

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

למשמעות (1):

למשמעות (2):

ראו גם[עריכה]

דָּץ ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דץ
שורש וגזרה ד־ו־ץ, גזרת נע"ו/י
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל נעץ, תקע במקום.

גיזרון[עריכה]

  • מארמית:. ככל הנראה הצורה המקורית היתה דעץ, באותה משמעות.

מילים נרדפות[עריכה]

השורש דוץ

השורש ד־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־ו־ץ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּץ דָּץ יָדוּץ דּוּץ לָדוּץ
נִפְעַל
הִפְעִיל הֵדִיץ מֵדִיץ יָדִיץ הָדֵץ לְהָדֵץ
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל