מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא שָׂמַח , קפץ.
לשון ימי הביניים רץ .
"דצים לטהרה כי טהור הוא מחנם. ונאים לקדושה כי קדוש הוא מעונם." (יניי, קדושתות לפרשת ויקרא) "דצים רצים, קובצים עולצים, מרצים פצים" (אלעזר הקליר, קדושתות לשבתות מיוחדות) (1) מילה יחידאית במקרא. בארמית הפועל 'דץ' בא במשמעות של שמחה, לדוגמא: "תַּעֲלֹזְנָה" (שמואל ב א, כ ) מתורגם "יְדוּצוּן"; "צַהֲלוּ" (ירמיה לא, ו ) מתורגם "דוּצוּ".
(2) קרוב לשורש ר־ו־ץ. בתרגום השבעים גם בפסוק באיוב מתורגם "יָרוּץ". למשמעות (1):
למשמעות (2):
לשון חז"ל ”לא לדוץ איניש לולבא בהושענא, דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה“ (בבלי, מסכת סוכה – דף לזה, עמוד ב ) ”האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה “ (בבלי, מסכת שבת – דף נ, עמוד ב ) ”פתקיה לדוד לעילא, ודץ ליה לרומחיה, אמר: ניפול עלה ונקטל“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צה, עמוד ב ) מארמית: . ככל הנראה הצורה המקורית היתה דעץ , באותה משמעות.
השורש דוץ
השורש ד־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י .
ד־ו־ץ
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
דָּץ
דָּץ
יָדוּץ
דּוּץ
לָדוּץ
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֵדִיץ
מֵדִיץ
יָדִיץ
הָדֵץ
לְהָדֵץ
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
