מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- פניו זרחו משמחה.
| השורש אור
|
|
השורש א־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֹל".
| א־ו־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אוֹר
|
אוֹר
|
יָאוֹר
|
אוֹר
|
לֵאוֹר
|
| נִפְעַל
|
נָאוֹר
|
נָאוֹר
|
יֵאוֹר
|
הֵאוֹר
|
לְהֵאוֹר
|
| הִפְעִיל
|
הֵאִיר
|
מֵאִיר
|
יָאִיר
|
הָאֵר
|
לְהָאִיר
|
| הֻפְעַל
|
הוּאַר
|
מוּאָר
|
יוּאַר
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אִיֵּר
|
מְאַיֵּר
|
יְאַיֵּר
|
אַיֵּר
|
לְאַיֵּר
|
| פֻּעַל
|
אֻיַּר
|
מְאֻיָּר
|
יְאֻיַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- בבניין קל, בגופים הראשון והשני החולם המלא אחרי פה"פ הופך לחולם חסר בהטיית העבר, כך; אֹרְתִּי, אֹרְנוּ, אֹרְתָּ וכו'...
- בבניין קל, בזמן הֶעתיד של צורת הנוכחות והנסתרות, ת' האית"ן תונע בקמץ, כך: תָּאֹרְנָה.
| |
|
