הדאיב
הִדְאִיב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הדאיב |
| שורש וגזרה | ד־א־ב,גזרת השלמים,ע"ג |
| בניין | הִפְעִיל |
- צִער,גרם לדאבון.
- ההודעה על מות חברי הקרוב הִדאיבה אותי.
- כשאני חושב על סבי, עליו השלום, הדבר מדאיבני מאוד.
- ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר אלו התחתוניות עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת נדרים, דף כב')
גיזרון
[עריכה]השורש מקראי דבא,דאבון. המילה קיימת פעם אחת במקרא בחילוף עיצורים (תלוי בפרשנות) ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג)