מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
ניחם
|
| שורש וגזרה |
נ־ח־ם
|
| בניין |
נִפְעַל
|
- חש ברע בגלל מה שקרה וקיווה להשיב את הנעשה.
- ”וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ.“ (בראשית ו, פסוק ו)
- ”וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו וַיֹּאמְרוּ נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.“ (שופטים כא, פסוק ו)
- ”וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.“ (שמואל א׳ טו, פסוק כט)
- ” וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת“ (שמואל ב׳ יג, פסוק לט).
- ”כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי.“ (זכריה ח, פסוק יד)
גם נִחַם (נדיר)
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
ניחם
|
| שורש וגזרה |
נ־ח־ם
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- הפיג צערו של אחר בדברים או במעשים.
- ”וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָה.“ (בראשית ה, פסוק כט)
- ”וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ.“ (שמואל ב׳ יב, פסוק כד)
- ”אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.“ (ירמיה לא, פסוק יב)
- ”וַתֹּאמֶר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל-לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ.“ (רות ב, פסוק יג)
- ”וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ.“ (דברי הימים א׳ ז, פסוק כב)
- ”וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, אֲבָל עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים.“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק ג, משנה ז)
- מקביל למצרית קדומה נהֵם n-h-ỉm בהוראת: 'שמחה'.
| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
נוחם
|
| שורש וגזרה |
נ־ח־ם
|
| בניין |
פֻּעַל
|
- שהעבירו ממנו את צער ליבו.
- ” עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.“ (ישעיהו נד, פסוק יא)
- לשון המקרא [נדיר] התחמם.
- ”הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים.“ (ישעיהו נז, פסוק ה)
| השורש חמם
|
|
השורש ח־מ־ם נוטה בבניינים הכבדים ע"ד גזרת השלמים, וביתר הבניינים נוטה ע"ד גזרת הכפולים.
| ח־מ־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
חַם
|
חַם
|
יָחֹם
|
חֹם
|
לָחֹם
|
| נִפְעַל
|
נֵחַם
|
נֵחָם
|
יֵחַם
|
הֵחַם
|
לְהֵחַם
|
| הִפְעִיל
|
הֵחֵם
|
מֵחֵם
|
יָחֵם
|
הָחֵם
|
לְהָחֵם
|
| הֻפְעַל
|
הוּחַם
|
מוּחָם
|
יוּחַם
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
חִמֵּם
|
מְחַמֵּם
|
יְחַמֵּם
|
חַמֵּם
|
לְחַמֵּם
|
| פֻּעַל
|
חֻמַּם
|
מְחֻמָּם
|
יְחֻמַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְחַמֵּם
|
מִתְחַמֵּם
|
יִתְחַמֵּם
|
הִתְחַמֵּם
|
לְהִתְחַמֵּם
|
| |
|
