חדה
ערך זה עוסק בפועל. לערך העוסק בשם עצם, חִדָּה; ראו חידה.
חִדָּה[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חידה |
| שורש וגזרה | ח־ד־י/ה |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא גרם לשמחה
גיזרון[עריכה]
המילה מופיעה פעם אחת במקרא.
מילים נרדפות[עריכה]
חָדָה[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | ח־ד־י/ה |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- שמח.
גיזרון[עריכה]
- במקרא מופיע מלבד בפסוק הנ"ל במקום נוסף: ”הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא“ (איוב ג, פסוק ו), ולפי חלק מהפרשנים (רש"י, רשב"ם, ראב"ע) הוא מלשון שמחה כמו בפסוק הנ"ל. אבל לפי חלק מהפרשנים (התרגום) הוא במשמעות של התחברות (גזור מיחד).[1]
- אכדית: ḫadû. ארמית: חָדִי. סורית: ܚܕܝ (חַדִי)[2].
פרשנים מפרשים[עריכה]
פרשני הפשט והתרגומים פירושו את המילה כלשון שמחה. בתלמוד דרשו: ”רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צד, עמוד א), ולפי זה הוא משורש ח־ד־ד. בעל הטורים דרש משורש י־ח־ד: "שיחד לבו לאל אחד ונעשה יהודי".