צמא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צָמֵא א[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צמא
שורש וגזרה צ־מ־א, גזרת נל"א
בניין קל


  1. הִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁתּוֹת, חָשׁ צֹרֶךְ לִגְמֹעַ שְׁתִיָּה.
  2. בהשאלה הִתְאַוָּה לְדָבָר הַרְבֵּה, אָבָה בְּכָל מְאוֹדוֹ לְ-.
    • "אֱלֹהִים, אֵלִי אַתָּה- אֲשַׁחֲרֶךָּ: צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי..." (תהילים סג, פסוק ב)
    • "ואכן חָפֵץ השי"ת להֵיטיב לִבְרואיו הַצְּמֵאִים לראוֹת עֻזּוֹ..." "חשבון הנפש", רמ"ל

גיזרון[עריכה]

  • שורש מקראי. מקבילות דומות גם בערבית: ظَمِئَ (קרי: טַ'מִאַ) - בשני המשמעים, אכדית: şama'u, ארמית: טמא ועוד.

ניגודים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • נטיית הפועל בגוף שלישי עבר היא "צָמֵא" ולא *"צָמַא" על דרך השלמים. החלטה 3.6 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית קובעת:
"בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א, צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם".





צָמֵא ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צמא
הגייה* tsame
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש צ־מ־א
דרך תצורה בינוני מן קל
נטיות נ': צְמֵאָה, ר"ז: צְמֵאִים, ר"נ: צְמֵאֹת, נ"י:צְמֵא־ נ"ר: צְמֵאֵי־
  1. מִי שֶׁחָשׁ צֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת, שֶׁנִּחָר גְּרוֹנוֹ וְעָלָיו לִשְׁתּוֹת.
  2. בהשאלה הַמִּתְאַוֶּה לִדְבַר מָה, הָעוֹרֵג לְ-.

ניגודים[עריכה]

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]





צָמָא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צמא
הגייה* tsama
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־מ־א
דרך תצורה משקל קָטָל
נטיות נ"י: צְמָא, כ': צְמָאֲךָ, צְמָאָהּ, צְמָאֲכֶם, צְמָאֲהֶן
  1. תְּחוּשַׁת יֹבֶשׁ בַּגָּרוֹן וְצֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת, חֵפֶץ עַז לִשְׁתִיָּה.
  2. בהשאלה שְׁקִיקָה, רָצוֹן וָחֵשֶׁק עַזִּים.

גיזרון[עריכה]

  • מילה מקראית. מקבילה זהה בערבית: ظَمَأ (קרי: טָ'מָא) גם במשקל, וגם במשמעות.

מילים נרדפות[עריכה]

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]