צמא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צָמֵא א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | צמא |
| שורש וגזרה | צ־מ־א, גזרת נל"א |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- הִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁתּוֹת, חָשׁ צֹרֶךְ לִגְמֹעַ מַשְׁקֶה.
- ”כִּי אֶכִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה...“ (ישעיהו מד, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט מַיִם, כִּי צָמֵאתִי“ (שופטים ד, פסוק יט)
- "...בָּארצות החמות וּבפרט בְּחֹם הקיץ, יִצְמָא האדם" "אורחות חיים", משה סטודנצקי
- "ואם צָמֵא כשיצא ואינו יכול למנוע עצמו, יְעָרֵב המים ביין או בדבש וישתה" (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק כ"ד)
- בהשאלה הִתְאַוָּה לְדָבָר הַרְבֵּה, אָבָה בְּכָל מְאוֹדוֹ לְ־.
גזרון[עריכה]
נגזרות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
- רָוֶה (1)
מידע נוסף[עריכה]
- נטיית הפועל בגוף שלישי עבר היא "צָמֵא" ולא *"צָמַא" על דרך השלמים. החלטה 3.6 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית קובעת:
- "בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א, צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם".
צָמֵא ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צמא |
| הגייה* | tsame |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | צ־מ־א |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | ר׳ צְמֵאִים; נ׳ צְמֵאָה, נ"ר צְמֵאוֹת |
- מִי שֶׁחָשׁ צֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת, שֶׁנִּחָר גְּרוֹנוֹ וְעָלָיו לִשְׁתּוֹת.
- ”הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם...“ (ישעיהו נה, פסוק א)
- "כן הצמא והרעב, הרי הן בכלל חולים-אם יש בו יכולת לכוון את דעתו, יתפלל" (משנה תורה להרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כוהנים, פרק ב')
- בהשאלה: הַמִּתְאַוֶּה לִדְבַר מָה, הָעוֹרֵג לְ־.
- "וּלְבָבִי, צְמֵא תַעֲלוּמָה רַבָּה, קְדוֹשָׁה,/ אָז הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא דְּמִי תוֹחֶלֶת..." "הַבְּרֵכָה", חיים נחמן ביאליק
צירופים[עריכה]
ניגודים[עריכה]
- רווי (1)
תרגום[עריכה]
- אנגלית: thirsty
- אנגלית: عطشان, ظامئ
- רוסית: жаждущий, хотеть пить
צָמָא[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צמא |
| הגייה* | tsama |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | צ־מ־א |
| דרך תצורה | משקל קָטָל |
| נטיות | נ"י: צְמָא־, כ': צְמָאֲךָ, צְמָאָהּ, צְמָאֲכֶם, צְמָאֲהֶן |
- תְּחוּשַׁת יֹבֶשׁ בַּגָּרוֹן וְצֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת, רָצוֹן עַז לִשְׁתִיָּה.
- ”הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם – וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה; אֲנִי יהוה אֶעֱנֵם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – לֹא אֶעֶזְבֵם.“ (ישעיהו מא, פסוק יז)
- ”ואותו תלמיד איסטניס היה ולא רצה לשתות ומת בצמא“ (בבלי, מסכת תמיד – דף כז, עמוד ב)
- בהשאלה: שְׁקִיקָה, רָצוֹן וָחֵשֶׁק עַזִּים.
- ”יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר – יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק א, משנה ד)
גזרון[עריכה]
- מילה מקראית. מקבילה זהה בערבית: ظَمَأ (קרי: טָ'מָא) גם במשקל, וגם במשמעות.