מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
שָׁחֹר (גם: שָׁחוֹר)[ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שחור
הגייה *
shakhor
חלק דיבר
שם־תואר
מין
זכר
שורש
שׁ־ח־ר ב
דרך תצורה
משקל קָטֹל
נטיות
נ׳ שְׁחֹרָה; ר׳ שְׁחֹרִים, נ"ר שְׁחֹרוֹת; שְׁחֹר־, נ׳ שְׁחֹרַת־, ר׳ שְׁחֹרֵי־, נ"ר שְׁחֹרוֹת־
מעבר הדרגתי מצבע לבן , דרך אפור ועד לשחור .
לשון המקרא הַצֶּבַע הַכֵּהֵה בְּיוֹתֵר; צֶבַע החֹשֶׁךְ .
”בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים “ (זכריה ו , פסוק ב )
”שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה“ (שיר השירים א , פסוק ה )
"עטור מצחך זהב שחור , אינני זוכר אם כתבו כך בשיר" (עטור מצחך , מאת אברהם חלפי )
ערך בוויקיפדיה:
שחור תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
שחור
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שחר
הגייה *
sha khar
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
שׁ־ח־ר א
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
ר׳ שְׂחָרִים; שַׁחַר־, ר׳ שַׁחֲרֵי־
השחר
לשון המקרא דמדומי בוקר , הזמן הסמוך לזריחת השמש.
”אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח“ (ישעיהו נח , פסוק ח )
”מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ-שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת“ (שיר השירים ו , פסוק י )
קמתי עם שחר ויצאתי לעבודה.
שם פרטי לזכר ולנקבה.
המילה קיימת בשפות שמיות נוספות - אבלאית: 𒋛𒂗𒈝 (šiḥrum), אכדית: 𒊺𒂊𒊒 (šeru ), אוגריתית: 𐎌𐎈𐎗 (שׁחר), מואבית: שׁחרת[ 1] , ארמית: שַׁחְרָא , ערבית: سَحَر (סַחַר). משערים שבפרוטו-שמית היתה הצורה šaḥ(a)r בהוראה זו.
דומה גם למצרית: sa-ḥeru בהוראה דומה.[ 2]
ערך בוויקיפדיה:
שחר תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
שחר
האקדמיה ללשון העברית, שַׁחַר
לשון המקרא היה לשחור.
”עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב“ (איוב ל , פסוק ל )
לשון המקרא דרש ; התאמץ להשיג.
”שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ“ (משלי יא , פסוק כז )
הופעה יחידאית בבניין קל. מקביל לצורה הנפוצה יותר: שִׁחֵר בבניין פיעל, ראו שם.
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שיחר
שורש וגזרה
ש־ח־ר א
בניין
פִּעֵל
לשון המקרא התאמץ להשיג ; התאמץ להיפגש עם־.
”אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל.“ (תהלים עח , פסוק לד )
” אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי .“ (הושע ה , פסוק טו )
”וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֺנִי, כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי.“ (איוב ז , פסוק כא )
לשון המקרא השכים , הקדים .
”חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.“ (משלי יג , פסוק כד )
1. הקשר לשַׁחַר א לא ברור לגמרי. רד"ק כתב: "מענין שחר הם, כי בשחר ידרוש אדם ויחקור ויפקוד, כי הזריז על הדבר ישכים ויקום בשחר."[ 3] הוא גם ציין לדמיון לקשר בין בֹּקֶר לבִּקֵּר .[ 4]
יש שפירשו בחלק מהפסוקים כמו (2),[ 5] או בהוראת: התמיד לעשות כן בכל בוקר,[ 6] השוו "שוחר ".
2. מלשון שַׁחַר א - תחילת היום.
↑ מילון קליין, שַׁחַר I .
↑ EA Wallis Budge, An Egyptian Hieroglyphic Dictionary , 1920, pp. 634.
↑ רד"ק, ספר השרשים, שחר.
↑ וכן כתב שד"ל ישעיהו כו,ט.
↑ ישעיה כו,טו (רד"ק; שד"ל); תהלים סג,ב (תרגום, רד"ק; ראב"ע); משלי ז,טו (הואיל משה); איוב כד,ה (תרגום; ריב"ג; מיוחס לרשב"ם).
↑ ישעיה כו,טו (שד"ל).