מן המקרא. מחקר בלשני העלה כי הצירופים המקראיים הדנים בצבעים: ” פְּתִיל תְּכֵלֶת“ (במדבר טו, פסוק לח) כמו גם - ” תְּכֵלֶת וָחוּר“ (אסתר ח, פסוק טו) דנים בגווניו הכהים יותר של הצבע הסגול, וכך גרס גם א' בן יהודה בכתבו בערך 'תכלת' :"צבע שבלולים סגול". המחקר הכימי הוכיח שמדובר בצבע שהופק מחלזון בשם: ארגמון קהה-קוצים[2]. כנראה שהמקור לבלבול בין הצבעים נובע מתקופה קדומה בה החלו לזייף באמצעות מקור צמחי את צבע החילזון שנקרא בפרסית שאולה לערבית: ניל (نيل) או אינדיגו [3] כעבור זמן ובנקוף הגלות משנשתכחה הוראתו המקורית של הצבע החלו רבנים בהשראת חכמי הגויים ותנ"ך המלך גיימס, לדמות אותו עם הצבע שהיה מוכר להם: אינדגו (באירופה), ניל (בערב). לימים,בחר האדמו"ר מראדז'ין, הוא - גרשון חנוך הניך ליינר בצבע כחול כשנגש לקיים מצוות פתיל תכלת המיקראית ,כך הפך הסגול לתכלת.
אף כי נזכר פעמים רבות, לא ידוע בברור מהו התכלת שבתנ"ך. בתלמוד נאמר שזה צבע המופק מחילזון. במסכת ברכות ”מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ב). על פי "משיכיר בין תכלת ללבן" אפשר להבין שזה צבע בהיר; על פי "בין תכלת לכרתי" אפשר להבין שזה צבע דומה לירוק, כלומר כחול (כך גם מפרש רש"י) מקבילות דומות גם באכדית תעתיק: תִקִלתֻ (takiltu) ארגמן או תכלת , ובארמית: תְּכִילְתָּא.
מסכת סוטה בתלמוד הבבלי ”היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, הרקיע דומה לכיסא הכבוד [...] וכתיב (יחזקאל א, פסוק כו) כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא.“ (בבלי, מסכת סוטה – דף יז, עמוד א) נותנת עדות חזקה אף יותר.
, מאת יורם טהרלב)
ערך בוויקיפדיה: תכלת