צהב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צָהֹב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צהוב |
| הגייה* | tsahov |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ה־ב |
| דרך תצורה | משקל קָטֹל |
| נטיות | נ׳ צְהֻבָּה; ר׳ צְהֻבִּים |
| צהוב | |
|---|---|
| |
| אורך גל | 570-580 ננומטר |
| צבעים ראשיים | |
| צבעים משניים | |
| צבעים נוספים | |
|
אֱגוֹז | אְזמָרַגְדּ | אִינְדִּיגוֹ | אַלּוֹן | אַרְגָּמָן | בּוֹרְדוֹ | בֵּז' | זָהָב | חָקִי | כְּחַלְחַל | טוּרְקִיז | כֶּסֶף | לִילָךְ | מָגֶנְטָה | מְתֻלָּע | סְגַלְגַּל | פוּקְסְיָה | צִיאָן | קְרֶם | שָׁחוּם | תַּרְשִׁישׁ | |
- לשון המקרא צבע בעל אורך גל של בערך 570–580 ננומטר. אורך הגל שבין כתום לירוק בספקטרום של אור נראה, כצבע הזהב.
- וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן (ויקרא יג ל)
- ומטמאין בשיער צהב דק שמראיו כתבנית הזהב. (תוספתא נגעים, פרק א)
- צבעו של הלימון הוא צהוב.
- [סלנג] רכילותי, העוסק בשמועות על ידוענים.
- לאחרונה התחילה מהדורת החדשות לעסוק בתכנים צהובים כדי להעלות את הרייטינג.
- [סלנג] סיני, בן הגזע המונגולי.
גיזרון[עריכה]
- בתנ"ך רק בויקרא פרק יג. קרוב לזהב.
- בגמרא נהגו להבדיל בין הצבע הזהוב לצהוב ”מאימתי התורים כשרים למשיזהיבו,מאימתי בני יונה פסולין משיצהיבו“ (בבלי, מסכת חולין – דף כב, עמוד ב) ;
- בלשונות שמיות קדומות אין הבחנה לשונית בין ירוק לצהוב הקרוי באכדית וַוֲארְקּ warḳ .אוגריתית,ופלמירית ירק yrḳ . סורית יוּרַאק yūrāḳ . ערבית צהיבַּא صَﻩِبَ כפועל, בהוראת - 'לצבוע בצבע חום-אדמדם'.
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- איטלקית: giallo
- אנגלית: yellow
- גרמנית: gelb
- הולנדית: geel
- יוונית: κίτρινος
- יידיש: געל
- לטינית: flavus
- נורווגית: gul
- סלובקית: žltý
- ספרדית: amarillo
- ערבית: أَصْفَر (תעתיק: אַצְפַר)
- פולנית: żółty
- פורטוגלית: amarelo
- פינית: keltainen
- צ'כית: žlutý
- צרפתית: jaune (הגייה: ז'וֹן)
- קרואטית: žut
- רוסית: жёлтый
- שוודית: gul
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: צהוב |
צָהַב א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ה־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל רָב, שנא, היה ביחסי איבה, היה עוין.
- משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד: אם איני עוזרו - היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. (סנהדרין קה א)
- וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו והיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת עם אשתך. (אבות דרבי נתן, פרק כד)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל.
תרגום[עריכה]
- אנגלית: quarrel, be hostile
צָהַב ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ה־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל התבהר (פנים, משמחה או משביעות רצון) הבריק (פנים, כסימן לבריאות).
- צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה. אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. (מנחות סח ב)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל, רק בהקשר למראה הפנים.