צהב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צָהֹב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צהוב |
| הגייה* | tsahov |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ה־ב |
| דרך תצורה | משקל קָטֹל |
| נטיות | נ׳ צְהֻבָּה; ר׳ צְהֻבִּים |
| צהוב | |
|---|---|
| |
| אורך גל | 570-580 ננומטר |
| צבעים ראשיים | |
| צבעים משניים | |
| צבעים נוספים | |
|
אֱגוֹז | אְזמָרַגְדּ | אִינְדִּיגוֹ | אַלּוֹן | אַרְגָּמָן | בּוֹרְדוֹ | בֵּז' | זָהָב | חָקִי | כְּחַלְחַל | טוּרְקִיז | כֶּסֶף | לִילָךְ | מָגֶנְטָה | מְתֻלָּע | סְגַלְגַּל | פוּקְסְיָה | צִיאָן | קְרֶם | שָׁחוּם | תַּרְשִׁישׁ | |
- לשון המקרא צבע בעל אורך גל של בערך 570–580 ננומטר. אורך הגל שבין כתום לירוק בספקטרום של אור נראה, כצבע הזהב.
- וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן (ויקרא יג ל)
- ומטמאין בשיער צהב דק שמראיו כתבנית הזהב. (תוספתא נגעים, פרק א)
- צבעו של הלימון הוא צהוב.
- 3. [סלנג] רכילותי, העוסק בשמועות על ידוענים.
- לאחרונה התחילה מהדורת החדשות לעסוק בתכנים צהובים כדי להעלות את הרייטינג.
- 4. [סלנג] סיני, בן הגזע המונגולי.
גיזרון[עריכה]
- בתנ"ך רק בויקרא פרק יג. קרוב לזהב.
- בגמרא נהגו להבדיל בין הצבע הזהוב לצהוב ”מאימתי התורים כשרים למשיזהיבו,מאימתי בני יונה פסולין משיצהיבו“ (בבלי, מסכת חולין – דף כב, עמוד ב) ;
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: צהוב |
צָהַב א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ה־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל רָב, שנא, היה ביחסי איבה, היה עוין.
- משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד: אם איני עוזרו - היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. (סנהדרין קה א)
- וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו והיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת עם אשתך. (אבות דרבי נתן, פרק כד)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל.
תרגום[עריכה]
- אנגלית: be hostile, quarrel
צָהַב ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ה־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל התבהר (פנים, משמחה או משביעות רצון) הבריק (פנים, כסימן לבריאות).
- צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה. אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. (מנחות סח ב)
- רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין . (נדרים מט ב)
- פניו ירוקין - סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים - סימן יפה לו. (כתובות קג ב)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל, רק בהקשר למראה הפנים.