מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מקור
הגייה * makor
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ו־ר א
דרך תצורה משקל מַקְטֵל
נטיות ר׳ מְקוֹרוֹת; מָקוֹר־, ר׳ מְקוֹרוֹת־
לשון המקרא מוצא, הפתח או המקום שמשהו יוצא או נובע ממנו.
”וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.“ (ויקרא יב , פסוק ז )
”מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה“ (ירמיהו ח , פסוק כג )
”אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם.“ (ירמיהו ב , פסוק יג )
”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.“ (זכריה יג , פסוק א )
”מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע.“ (משלי כה , פסוק כו )
”בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.“ (תהלים סח , פסוק כז )
רוב המילים שבשפה העברית מקורן בתנ"ך.
לשון ימי הביניים בהשאלה מן (1): [דקדוק ] צורת הפועל אשר מורה על פועל כאשר הוא ללא זמן, גוף, מספר ומין.
המקור הפרוד של הפועל שָמַע הוא שָמוֹעַ.
במקרא, מקור (מים) = מעיין,[ 1] כמו ”אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת“ (ירמיהו ב , פסוק יג ) , מן שורש ק-ו-ר 'חפר' (מים באדמה), קרוב אל נ-ק-ר (ניקר ) ואל כ-ר-ה (כָּרָה , לשון מכרה ),[ 2] שגם מופיע: ”אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים“ (מלכים ב׳ יט , פסוק כד ) . מהביטוי "מקור מים" (מקום שממנו נובעים מים) התפתח המשמע מוצא: המקום שממנו נובע דבר. אותו רעיון בשפות אחרות: אנגלית\צרפתית source , משמע בסיסי מעיין מים ומשם מוצא\מקור.
משם משמע (2) בדקדוק: 'הצורה המקורית'.
מצוי בצורה היחידאית "קיר" - ”כְּהָקִיר בור (בַּיִר) מֵימֶיהָ, כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ; חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל-פָּנַי, תָּמִיד--חֳלִי וּמַכָּה“ (ירמיהו ו , פסוק ז )
ערך בוויקיפדיה:
מקור
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מקור
הגייה * makor
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ק־ר
דרך תצורה משקל מַקְטוֹל
נטיות ר׳ מַקּוֹרִים; מַקּוֹר־, ר׳ מַקּוֹרֵי־
איור המציג עופות עם מקורים שונים ותפקידיהם
לשון חז"ל לסתות העוף העשויות חומר קרני קשה.
”אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ וְהוֹצִיאוֹ. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְלֹעַ הָאֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם.“ (בראשית רבה, פרשה סד, סימן י )
לשון חז"ל כלי בעל חוד דמוי מקור.
מקור - קורנס חד שמנקרים בו הרחים. ועל שם שמנקרים בו קרוי מקור . (רבי עובדיה מברטנורא למסכת כלים כט ו).
לשון חז"ל מִן נִקֵּר , מקבילה דומה גם בארמית: מַקּוֹרָא.
ערך בוויקיפדיה:
מקור