חק

ערך זה עוסק בחוק, כלל המונהג בקבוצה. לערך העוסק בראשי התיבות ח"ק, ראו ח"ק.

לערך העוסק בחֵק (חלק בגוף), ראו חֵיק.

חֹק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חוק
הגייה*	khok
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־ק־ק
דרך תצורה
נטיות	ר׳ חֻקִּים, ס"ר חֻקֵּי־

1. אמירה, בכתב או בדיבור, המחייבת קבוצה מוגדרת או את הציבור כולו לנהוג על פיה; גבול המותר.

   • בכנסת נחקק לאחרונה חוק חדש.
   • "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז, כו)
   • "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ח)

2. כלל החוקים (1).

   • אני אזרח שומר חוק.
   • "יִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם" (יהושע כד, כה)

3. עממי או מדעי דרך קבועה של משהו.

   • "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" (משלי ל, ח)
   • חוקי הפיזיקה הניוטונית לא התאימו לתורת היחסות של אינשטיין.
   • על־פי חוק החילוף לא ישתנה הסכום אם משנים את סדר המחוברים.
   • לדרבי חוקים משלו.

4. לשון המקרא מנה קצובה, גבול.[1]

   • "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו, בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ" (משלי ח, פסוק כט)

גיזרון

1. מהשורש ח־ק־ק: בעבר נחקקו החוקים באבן כדי שיישמרו לאורך זמן.

מובאות נוספות

1

• "כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי ה'" (ויקרא ו, יא)
• "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק" (ישעיהו ה, יד)

2

• "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט" (עזרא ז, י)

צירופים

• חוק בל יעבור
• חוק ברזל
• חוק מרפי
• לחם חוקו
• שומר חוק
• לבלי חוק

תרגום

• אנגלית: law‏‏‏‏‏, rule‏‏‏‏‏

ראו גם

• חוק השבות
• חוק יסוד
• חוקה
• כלל
• משפט

השורש חקק

השורש ח־ק־ק ניטה בבניין נפעל על דרכה של גזרת השלמים, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת הכפולים. נטיות הפעלים ח־ק־ק עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל חַק חַק יָחֹק חֹק לָחֹק נִפְעַל נֶחְקַק נֶחְקָק יֵחָקֵק הֵחָקֵק לְהֵחָקֵק הִפְעִיל הֵחֵק מֵחֵק יָחֵק הָחֵק לְהָחֵק הֻפְעַל הוּחַק מוּחָק יוּחַק -אין- -אין- פִּעֵל חוֹקֵק מְחוֹקֵק יְחוֹקֵק חוֹקֵק לְחוֹקֵק פֻּעַל חוֹקַק מְחוֹקָק יְחוֹקַק -אין- -אין- הִתְפַּעֵל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-

חָק

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ח־ק־ק
בניין

1. (לשון ימי הביניים) גירד והסיר מפני השטח. יצר חריץ.

   • חק וכות פסול חק ירכות כשר

2. בהשאלה: קבע חוֹק

   • אלך ואורהו אשר לו אל חק אמרה לכה אדון אבל אל תרחק (פיוט "עת שערי רחמים)

גיזרון

• קיצור מחקק