דון (שורש)
מראה
השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט |
| גזרה | גזרת נע״ו/י שגוי? |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
[עריכה]| ד־ו־ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | דָּן | דָּן | יָדוּן | דּוּן | לָדוּן |
| נִפְעַל | נָדוֹן | נָדוֹן | יִדּוֹן | הִדּוֹן | לְהִדּוֹן |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | דִּיֵּן | מְדַיֵּן | יְדַיֵּן | דַּיֵּן | לְדַיֵּן |
| פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִדַּיֵּן | מִדַּיֵּן | יִדַּיֵּן | הִדַּיֵּן | לְהִדַּיֵּן |
הערות
[עריכה]- בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
- בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
- בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.