נדון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
נָדוֹן (גם: נִדּוֹן)[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | נדון או נידון |
שורש וגזרה | ד־ו־ן[1] |
בניין | נִפְעַל |
- לשון המקרא נִהֵל וִכּוּחַ.
- ”וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ, וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים...“ (שמואל ב׳ יט, פסוק י)
- עָסְקוּ בּוֹ, דָּנוּ בּוֹ.
- "יידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל יידון מעשה חדש ממעשה ישן" (משנה, סדר טהרה, מסכת ידיים, פרק ד', ג')
- שְׁפָטוּהוּ, הֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ לְדִין.
- "בעצרת על פירות האילן בחג על המים וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכפורים רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום..." (תוספתא, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', י"ב)
גיזרון[עריכה]
- מקור הפועל במקרא במשמעות הראשונה, המשמעות השנייה מקורה בתלמוד.
- יתר על כן, את השורש ד-י-ן אנו מוצין במילות שפות שמיות רבות שמשמעותן סַבָּה את המשמעויות העבריות, כגון: ערבית- مَدِين (אדם העומד לדין); אכדית- dinu (משפט, דין); ארמית- דִּינָא (משפט, דין) ועוד.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
|
ראו גם[עריכה]
השורש דון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כך בימינו. אולם במקורות הפועל ניטה לפי השורש די"ן, למשל: ”יְהוָה יָדִין עַמִּים“ (תהילים ז, פסוק ט), ”יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים“ (תהילים ט, פסוק ט). בעברית של ימינו ניתן לראות עדות לכך שהשורש המקורי הוא די"ן ולא דו"ן גם בנטיית השורש בבניינים הכבדים: דִּיֵּן, הִדַּיֵּן וכן בשמות דִּין וְ-דַּיָּן.
נִדּוֹן[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | נדון או נידון |
הגייה* | ni'don |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ד־ו־ן |
דרך תצורה | משקל נִקְטָל |
נטיות | ר׳ נִדּוֹנִים; נ׳ נִדּוֹנָה, נ"ר נִדּוֹנוֹת |
- נאשם
- "את חברו לתוך ארבע אמות זכה שוטרי הדיינים והנדון והעדים זוממיהם וזוממי זוממיהם עומדין משורה החיצונה..." (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ח', א')