אב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אָב א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אב |
| הגייה* | av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ב־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קָל |
| נטיות | ר׳ אָבוֹת; אַב־ גם אֲבִי־, ר׳ אֲבוֹת־ |
- הורה ממין זכר.
- אני בנו השני של אבי.
- ”וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ“ (בראשית יז, פסוק ה)
- ”וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים“ (מלכים ב, פסוקים ב – יב)
- ”בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ“ (משלי י, פסוק א)
- זֶכֶר אָבִי עָטוּף בִנְיָר לָבָן / כִפרוּסוֹת ליוֹם עֲבוֹדָה"" (אבי, מאת יהודה עמיחי)
- בהשאלה: סמכות גבוהה בהקשר מסוים. או המחליף את תפקיד האב במוסד.
- אב בית הדין היכה בפטישו.
גיזרון[עריכה]
- המילה קיימת בצורות דומות בשפות שמיות נוספות - כנענית: 𐤀𐤁 (אָב), אוגריתית: 𐎀𐎁 (אָב), אכדית: 𒀀𒁍 (abu), ארמית וסורית: ܐܲܒܵܐ (אַבָּא), דרום-ערבית: 𐩱𐩨 (אָבּ), געז: አብ (אֵבּ), אמהרית: አባት (אָבָּת), תיגרינית: ኣቦ (אָבּוֹ). החוקרים משערים שהצורה בפרוטו-שמית היתה: ʔabw. מהמילה הארמית גזורה גם המילה היוונית: abbā) ἀββα) בהוראה זהה.
- מילים דומות קיימות גם בשפות לא-שמיות, כגון מצרית עתיקה: ꜣbwt (אָבֻּתְּ). וכן בכמה שפות כושיות, כגון סומלית: aabo, עפרית: abbá, וכן בהאוסה: uba, מה שהביא להשערה שהמילה היתה קיימת כבר בפרוטו-אפרו-אסייתית בצורה: ʔab.
צירופים[עריכה]
- קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי
- אב בחכמה
- אב בית
- אב בית דין
- אב בעיה
- אב בתורה
- אב הטומאה
- אב הנחה
- אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
- אבי אבות הטומאה
- אבי אבות הכילות
- אב העורקים/אבי העורקים
- אב הרחמן
- אב הרחמים
- אב זקן
- אב חורג
- אב טיפוס
- אבי מורי
- אבות המזון
- אב מלאכה
- אב נזק
- אבינו שבשמים
- אב קדמון
- אב רחום
- באבי אביו
- בית אב
- בית אבות
- מעשה אבות סימן לבנים
- נאסף אל אבותיו
- פרקי אבות
- שכב עם אבותיו
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
אָב ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אב |
| הגייה* | av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| חודשים עבריים |
|---|
|
תשרי • חשוון / מרחשוון • כסלו |
- החודש האחד־עשר בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש החמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי תמוז, ולפני אלול. בחודש אב 30 יום.
- ”אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק ד, משנה ח).
- ”כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים“ (בבלי, מסכת שבת – דף קיא, עמוד א).
- ”רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין“ (בבלי, מסכת תענית – דף לא, עמוד א).
- ”מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָּם / גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם“ (מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- "בְּאִיָּר הַכֹּל צָמַח, וּ/בְסִיוָן הִבְכִּיר / בְּתַמּוּז וְאָב שָׂמַחְנוּ / אַחַר קָצִיר." (שנים עשר ירחים
, מאת נעמי שמר)
גיזרון[עריכה]
- עפ"י לוח גזר 'ירחו זמר' בהוראת 'זמירת הגפנים' היה שמו הקדום של חודש אב מן הממסד הבבלי. בשומרית, ואכדית-עתיקה 𒉈 בהגיית 'אֲבֻּ' - אש,להט. וגם בהוראת תנור נייד מכיל גחלים-'לוחשות', בתרבות הבבלית אַבֻּ abu הוא שמה של אלוהות בבלית שהיה גם לחודש החמישי במניין החודשים הבבלי, אבֻּ נחשב גם ל'חודש האבוּקה' ובנוסף התהדר בייחוסו כ-'אב כל צֶמח' בנם של אנליל ונינחור סאג.
- יש הסוברים כי שם החודש נגזר מן המילה אֵיבָה (מהשורש א־י־ב), משום שהוא מתאפיין בחום כבד ה"מתאכזר" אל בני־האדם, וגם משום שבתרבות אכד 'יום-אִיבּוּ' ibbû נחשב ליום הזעם הבבלי שהיה מצוין ב-19 לחודש אב . יוסיפוס מציין שבאחד באב מת אהרון הכהן בחודש שהעברים יכנוהו 'סאבא' [1].
- ערבית: آب (אַָאבּ) – אוגוסט.
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- ערבית: آب (הגייה: אַָאבּ)
אָב ג[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אב |
| הגייה* | av |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ב־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- חפץ, מאווה, דבר רצוי או נחשק.
- "אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח עַל תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי אָוֶן." (איוב)
- "ואמר הפיטן: ותאמר (אסתר) אבי וחפצי יבא המלך והמן, אל המשתה לו מזומן" (זמירות למגילה, ר' ישראל נג'ארה)
גיזרון[עריכה]
- מן הפועל אבה.
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
אֵב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אב |
| הגייה* | ev |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ב־ב |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
| נטיות | ר׳ אִבִּים; אֵב־, ר׳ אִבֵּי־ |
- ניצן, צמח רענן.
- ”עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ“ (איוב ח, פסוק יב)
- ”אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים“ (שיר השירים ו, פסוק יא)
- ”תאנים שצמקו באיביהן - מטמאות טומאת אוכלין“ (בבלי, מסכת חולין – דף קכז, עמוד ב)
- "שמה בין אבי הנחל בשעה אחת נשכחת" (הרדופים ליד החוף, מאת נתן יונתן)
גיזרון[עריכה]
- מקביל לארמית וסורית: ܐܸܒܵܐ אֵבָּא - פרי; ובארמית המקראית (דניאל ד,ט) מופיעה הצורה: אִנְבָּא. וקרוב גם לאמהרית: ʾäbäba) አበባ) – פרח. וראו גם אֵבֶה.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ראו גם[עריכה]
- ↑ קדמוניות-היהודים ח"ד, ד',ז'