למילה "אב" בהוראה זו קיימות מקבילות דומות בכל הלשונות השמיות - אב (פיניקית, שבאית), أَب (ab, ערבית), abu (אכדית), ܐܒܐ (abbā, ארמית סורית), ab (אוגריתית, געז, ערבית־דרומית, מנדעית; גם aba במנדעית), abbo (טיגרית), abbat (אמהרית),אַבָּא (ארמית־גלילית), e'ǝb ("גדול", סוקוטרית).
החודש האחד־עשר בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש החמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי תמוז, ולפני אלול. בחודש אב 30 יום.
תחילתו של חודש אב מתאפיינת בעצב ובאבל, ואילו סופו מתאפיין בשמחה ובאהבה.
"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו" (משנה, מסכת תענית – פרק ד, משנה ח).
מבבלית: יש הסוברים שמקורו במילה האכדית אַבּוּ ("קנים") בבבלית, פרוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. יש הסוברים כי שם החודש נגזר מן המילה "אֵיבָה" (מהשורש א־י־ב), משום שהוא מתאפיין בחום כבד ה"מתאכזר" אל בני־האדם.
