בהשאלה מן (2): החודש העשירי בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש הרביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי סיוון, ולפני אב. בחודש תמוז 29 יום.
משומרית: Dumuzid 𒌉𒍣 – הבן הנאמן. ע"פ המיתולגיה השומרית אל זה מת כל שנה בקיץ, וירידתו שאולה מסומלת ע"י הפלחן המתואר בפסוק לעיל. הסיפור מקביל לסיפורים על פרספונה ואדוניס במיתולוגיה היוונית.
”וַיָּבֵ֣א אֹתִ֗י אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר בֵּית־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אֶל־הַצָּפ֑וֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם֙ הַנָּשִׁ֣ים יֹשְׁב֔וֹת מְבַכּ֖וֹת אֶת־הַתַּמּֽוּז“ (יחזקאל ח, פסוק יד) -בעל הערוך הפרסי שלמה בן שמואל מוסר כי נשותיהם העקרות של ההגראים-בני ישמעאל, והכתים היו יושבות בהיכלות ושוכבות שם למען תהיינה נפקדות (שגולות). זנון מצידון המתווכח עם רבי עקיבא מוסר אודות חולים שהובאו או נכנסו לבית עבודת הגילולים (=ג-ל-ג-ל, אורגיה) שלהם כשהם חולים ויוצאים כשהם בריאים לגמרי. סטרבוקס מוסר על יהודים בארץ ומחוצה לה המגיעים לירושלים שוהים בבית המקדש בכדי שתשרה עליהם רוח ה' או כוח הנבואה. לפי בעלי האגדה - ”"וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'"“ (בראשית רבה, פרשה סג, סימן ו) מרמז שאם האומה - שרה, הלכה לבית מדרשם בכדי "להתפלל" שם.
בהשראת סיפור חנה, נהוג היה בימי הביניים שהאריסים שלקחו את שדות הכנסייה חויבו בהעמדת פירות לבנות במספר הדרוש להזנת העקרות הבאות להתפלל, בסדר התפילה לנוצרים מזכירים את ספור חנה עד שמיסה למען הנשים העקרות הותקנה (Missa pro sterilitate mulierum). הרב מנשה סתהון מארם צובה מזכיר כי גם בימיו עקרים ועקרות ישבו בבתי כנסיות או להיכל ושהו שם כל הלילה מתוך אמונה שחוליים ירפא [1].
, מאת נעמי שמר)
ערך בוויקיפדיה: תמוז
טקסט בוויקיטקסט: תמוז (קטגוריה)