הפעלים בגזרת פ"א כגון - אָבַד, אָבָה, אָכַל, אָמַר, אָפָה נוטים בעתיד בבניין קל בביטול קבוע של האל"ף (בהגייה; ובצורת המדבר אף בכתיב), כגון אֹבַד, יֹאבֶה, תֹּאכַל, נֹאמַר, יֹאפוּ. שאר פועלי פ"א נוטים על דרך השלמים, כגון תֶּאֱזֹר, יֶאֱרֹב, תֶּאֱרַךְ, נֶאֱשַׁם, תֶּאֱרַע. בעוד הפעלים אָהַב, אָחַז נוהגים בשתי הדרכים: אֹהַב תֹּאהַב, אֶאֱהַב תֶּאֱהַב; אֹחַז תֶּאֱחֹז. הפועל אָהַד נוטה כנטיית אָהַב: אֹהַד יֹאהַד, אֶאֱהַד יֶאֱהַד.[2].
פועל זה מופיע 71 פעמים במקרא וב־70 מתוכן קודמת לו מילת שלילה או תנאי ("לא", "לוא" ו"אם"). הפעם היחידה שבה אין זה קורה היא ”הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ“ (איוב לט, פסוק ט).
תרגום יונתן: "אִלְפַיָא דִטְעִינִין מִגְדַיָא" - אניות טעונות מגדים, כלומר מפרש 'אבה' קרוב לפועל אָבָה.
ראב"ע: "יש אומרים שם מקום או שם נהר שוטף, ויש אומרים פירות, כמו: וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא (דניאל ד,ט) והראשון נכון." וגם הוולגטה תרגם: poma - פֵּרוֹת (והשוו אֵב).
פשיטתא: "אלפא סגיאתא דבעלדבבא" - אניות גדולות של שונאים. כנראה פירש 'אבה' בהוראת: אויב.