לשון חז"ל החודש הראשון בו חל ראש השנה, כנהוג מימי בית שני. החודש השביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן, לפי הנהוג בימי בית ראשון. עוקב לאלול וקודם לחשוון, ומקביל בערך לחודשים הלועזיים ספטמבר ואוקטובר. בחודש תשרי יש 30 ימים.
”עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק א, משנה ד)
”תנו רבנן: בארבעה שבילין חמה מהלכת [...] תשרי מרחשון וכסליו מהלכת בימים כדי ליבש את הנהרות“ (בבלי, מסכת פסחים – דף צד, עמוד ב)
”בחדשי אלול ואדר הם מתחילים להיפרד איש מעל רעהו בבחינת אויבים. בחדשי תשרי וניסן הם נעשים שונאים גלויים.“ (בדידות, מאת יהודה שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
מאכדית: 𒌗𒌆 (Tašrītu) - החודש השביעי בשנה הבבלית שהתחילה בניסן. שם החודש נגזר מהמילה tašrītu - התחלה, מכיוון שבלוח השנה הבבלי ציינו שתי התחלות - בניסן ובתשרי, ובשניהם היו חגים המציינים את תחילת השנה.[1]
גם בסורית החודש נקרא ܬܫܹܪܝܼ (תְּשֵרִי) או ܬܸܫܪܝܼܢ (תַּשְׁרִין) - חודש הסתיו. וגם בערבית: تِشْرِين الْأَوَّل (תִּשְׁרִין אַלְאַוַל) - אוקטובר. בקרב קהילת ביתא ישראל החודש נקרא "תשרתו"[דרוש מקור].
המילה נגזרה במקור מהפועל האכדי šurrû - להתחיל, להכתיר. הפועל קיים גם בארמית: שָׁרִי, השוו: ”וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם“ (עזרא ה, פסוק ב).
ערך בוויקיפדיה: תשרי