לשון חז"ל החודש בו חל ראש השנה, כנהוג ב'השראה' בבלית החל מימי בית שני .החודש השביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן, לפי הנהוג בימי בית ראשון. עוקב לאלול וקודם לחשוון, ומקביל בערך לחודשים הלועזיים ספטמבר ואוקטובר.
”עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק א, משנה ד)
”תנו רבנן: בארבעה שבילין חמה מהלכת [...] תשרי מרחשון וכסליו מהלכת בימים כדי ליבש את הנהרות“ (בבלי, מסכת פסחים – דף צד, עמוד ב)
”בחדשי אלול ואדר הם מתחילים להיפרד איש מעל רעהו בבחינת אויבים. בחדשי תשרי וניסן הם נעשים שונאים גלויים.“ (בדידות, מאת יהודה שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
מאכדית: (Araḫ Tišritum) בהגיית: ארֲאח תשׁרִתֻם, מצוי בכתב יתדות בצורה: (𒌚𒇯) המסמלת חודש שאיפיין את תחילת חלקה השני של השנה, שהסתיימה על פי הדת הבבלית בחודש אדר ב', ותחילתה צוינה בניסן. באכדית: תשְׁרִיתֻ tašrītu 'התחלה' נגזרת אכדית בהגיית: "שׁוּרוּ" šurrû בהוראת: הפועל 'התחיל', הקיים גם בארמית: שׁרי 'התחיל'[1] כמו ”וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם“ (עזרא ה, פסוק ב) = "והתחילו לבנות בית האל אשר בירושלים".[2]
ערך בוויקיפדיה: תשרי