נצן
נִצָּן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ניצן |
| הגייה* | nitsan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־צ־ץ ב, גזרת הכפולים |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָן נצה + ־ָן |
| נטיות | ר׳ נִצָּנִים; נִצַּן־, ר׳ נִצָּנֵי־ |
.jpg)
- נקודה בגבעול, ממנה יתפתח גבעול, עלה או פרח חדש.
- ”הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ“ (שיר השירים ב, פסוק יב)
- " היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם" (רמב"ם הלכות ברכות י יג)
- בהשאלה: התחלה של תהליך כלשהו.
- לאחר משבר ארוך אנו רואים ניצנים של התאוששות.
- שם פרטי לזכר ולנקבה.
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה פעם אחת במקרא.
- נהוג לראות במילה המקראית ניצנים ריבוי כפול: צורן הריבוי האכדי ־ָן וצורן הריבוי העברי ־ִים. מכאן נגזרה לאחור צורת היחיד נִצָּן, באותה משמעות של המילים המקראיות נֵץ, נִצָּה.[1]
מילים נרדפות
[עריכה]צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- איטלקית: boccio
- אנגלית: bud
- אספרנטו: burĝono
- גרמנית: Knospe
- הונגרית: bimbó
- יוונית: οφθαλμός (תעתיק: ofthalmós)
- יפנית: つぼみ, 蕾 (תעתיק: tsubomi)
- נורווגית: knopp
- ספרדית: brote
- ערבית: نَوْر
- פולנית: pączek
- פרסית: غنچه
- צ'כית: pupen
- צרפתית: bouton
- רוסית: бутон (תעתיק: butón)
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: ניצן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נצן |
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית: מילים לחמישה־עשר בשבט.