מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
היה שרוי במצב של שינה.
”וַיַּפֵּל יהוה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם, וַיִּישָׁן ; וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.“ (בראשית ב , פסוק כא )
"בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶם, וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ; וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם, וְלֹא יָקִיצוּ – נְאֻם יהוה." (נא )
”עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי; הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח.“ (תהלים מד , פסוק כד )
”כִּי־עַתָּה שָׁכַבְתִּי, וְאֶשְׁקוֹט; יָשַׁנְתִּי , אָז יָנוּחַ לִי.“ (איוב ג , פסוק יג )
”יָשְׁנוּ מִקְצָתָן, יֹאכֵלוּ; כֻּלָּן, לֹא יֹאכֵלוּ; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִתְנַמְנְמוּ, יֹאכֵלוּ; נִרְדְּמוּ, לֹא יֹאכֵלוּ.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק יג, משנה ח )
”הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה, לֹא יָצָה יְדֵי חוֹבָתוֹ; אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ב, משנה א )
”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת; וַחֲכָמִים מַתִּירִין.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ד, משנה ד )
”עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשַׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת.“ (משנה, מסכת זבים – פרק ד, משנה ה )
אחד הפעלים הנוטים בהווה במשקל פָּעֵל ולא במשקל פּוֹעֵל (כגון, שׁוֹמֵר, הוֹלֵך). פעלים אחרים הם: זָקֵן, גָּדֵל, חָפֵץ, רָעֵב, עָרֵב, דָּבֵק, לָמֵד.
השורש ישׁן א
השורש י־שׁ־ן א הוא שורש מגזרת נפ"יו .
י־ש־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָשַׁן או יָשֵׁן
יָשֵׁן
יִישַׁן
שַׁן
לִישֹׁן
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁן
מְיַשֵּׁן
יְיַשֵּׁן
יַשֵּׁן
לְיַשֵּׁן
פֻּעַל
יֻשַּׁן
מְיֻשַּׁן
יְיֻשַּׁן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְיַשֵּׁן
מִתְיַשֵּׁן
יִתְיַשֵּׁן
הִתְיַשֵּׁן
לְהִתְיַשֵּׁן
בזמן ההווה , השורש י-ש-ן נוטה לפי משקל "פָּעֵל", יש לומר אפוא; יָשֵׁן, יְשֵׁנָה, יְשֵׁנִים, יְשֵׁנוֹת.
בזמן העתיד של בניין קל היו"ד נותרת נחה בנטייה ואינה נשמטת; תִּישַׁנָּה, תִּישַׁן, תִּישְׁנִי וכו'...
בזמן העבר ישנן שתי דרכי הטיה:
1 .לפי מרבית הפעלים, חוץ מגוף נסתר: "הצורות הנוטות מנוקדות ברגיל בדיוק כמו אחיותיהן במשקל פָּעַל: יָשַׁנְתִּי (כמו כָּתַבְתִּי), גָּדְלָה (כמו שָׁמְרָה), חֲפַצְתֶּם (כמו אֲכַלְתֶּם). לעומתן צורת עבר נסתר משמרת את תנועת המשקל".
2 .לפי צורת ההווה: "משקל אחר הוא דָּבֵק, חָפֵץ (משקל פָּעֵל); וצורות אלו משמשות בלשון המקרא גם לזמן עבר".
(כללי האקדמיה בפעלי המצב הניטים על דרך משקל "פָּעֵל", כדוגמת: חָפֵץ, זָקֵן, גָּדֵל, יָשֵׁן, לָמֵד וכו'... )
שרוי במצב של שינה.
"וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל-הָעָם, לַיְלָה, וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל, וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה-בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָו; וְאַבְנֵר וְהָעָם, שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָו" (שמואל א כו ז )
"אֲנִי יְשֵׁנָה , וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה" (שיר השירים ה ב )
בצירופים שונים: כינוי כבוד למת
ומקיים אמונתו לישני עפר (ברכה שניה בתפילות שמנה עשרה)
ישני חברון
בינוני מן הפועל יָשַׁן לעיל.
השורש ישׁן א
השורש י־שׁ־ן א הוא שורש מגזרת נפ"יו .
י־ש־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָשַׁן או יָשֵׁן
יָשֵׁן
יִישַׁן
שַׁן
לִישֹׁן
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁן
מְיַשֵּׁן
יְיַשֵּׁן
יַשֵּׁן
לְיַשֵּׁן
פֻּעַל
יֻשַּׁן
מְיֻשַּׁן
יְיֻשַּׁן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְיַשֵּׁן
מִתְיַשֵּׁן
יִתְיַשֵּׁן
הִתְיַשֵּׁן
לְהִתְיַשֵּׁן
בזמן ההווה , השורש י-ש-ן נוטה לפי משקל "פָּעֵל", יש לומר אפוא; יָשֵׁן, יְשֵׁנָה, יְשֵׁנִים, יְשֵׁנוֹת.
בזמן העתיד של בניין קל היו"ד נותרת נחה בנטייה ואינה נשמטת; תִּישַׁנָּה, תִּישַׁן, תִּישְׁנִי וכו'...
בזמן העבר ישנן שתי דרכי הטיה:
1 .לפי מרבית הפעלים, חוץ מגוף נסתר: "הצורות הנוטות מנוקדות ברגיל בדיוק כמו אחיותיהן במשקל פָּעַל: יָשַׁנְתִּי (כמו כָּתַבְתִּי), גָּדְלָה (כמו שָׁמְרָה), חֲפַצְתֶּם (כמו אֲכַלְתֶּם). לעומתן צורת עבר נסתר משמרת את תנועת המשקל".
2 .לפי צורת ההווה: "משקל אחר הוא דָּבֵק, חָפֵץ (משקל פָּעֵל); וצורות אלו משמשות בלשון המקרא גם לזמן עבר".
(כללי האקדמיה בפעלי המצב הניטים על דרך משקל "פָּעֵל", כדוגמת: חָפֵץ, זָקֵן, גָּדֵל, יָשֵׁן, לָמֵד וכו'... )
דבר הקיים זמן רב.
"וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן , נוֹשָׁן; וְיָשָׁן , מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" (ויקרא כו י )
זהו אחד הספרים הישנים ביותר בביתי.
לשון המקרא הרדים.
”וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל־בִּרְכֶיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ; וַתְּגַלַּח אֶת־שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ – וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.“ (שופטים טז , פסוק יט )
השורש ישׁן א
השורש י־שׁ־ן א הוא שורש מגזרת נפ"יו .
י־ש־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָשַׁן או יָשֵׁן
יָשֵׁן
יִישַׁן
שַׁן
לִישֹׁן
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁן
מְיַשֵּׁן
יְיַשֵּׁן
יַשֵּׁן
לְיַשֵּׁן
פֻּעַל
יֻשַּׁן
מְיֻשַּׁן
יְיֻשַּׁן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְיַשֵּׁן
מִתְיַשֵּׁן
יִתְיַשֵּׁן
הִתְיַשֵּׁן
לְהִתְיַשֵּׁן
בזמן ההווה , השורש י-ש-ן נוטה לפי משקל "פָּעֵל", יש לומר אפוא; יָשֵׁן, יְשֵׁנָה, יְשֵׁנִים, יְשֵׁנוֹת.
בזמן העתיד של בניין קל היו"ד נותרת נחה בנטייה ואינה נשמטת; תִּישַׁנָּה, תִּישַׁן, תִּישְׁנִי וכו'...
בזמן העבר ישנן שתי דרכי הטיה:
1 .לפי מרבית הפעלים, חוץ מגוף נסתר: "הצורות הנוטות מנוקדות ברגיל בדיוק כמו אחיותיהן במשקל פָּעַל: יָשַׁנְתִּי (כמו כָּתַבְתִּי), גָּדְלָה (כמו שָׁמְרָה), חֲפַצְתֶּם (כמו אֲכַלְתֶּם). לעומתן צורת עבר נסתר משמרת את תנועת המשקל".
2 .לפי צורת ההווה: "משקל אחר הוא דָּבֵק, חָפֵץ (משקל פָּעֵל); וצורות אלו משמשות בלשון המקרא גם לזמן עבר".
(כללי האקדמיה בפעלי המצב הניטים על דרך משקל "פָּעֵל", כדוגמת: חָפֵץ, זָקֵן, גָּדֵל, יָשֵׁן, לָמֵד וכו'... )
השאיר במתכוון דבר־מה במצבו ללא התערבות על־מנת שהזמן יתן בו את אותותיו.
”בִּזְמַן שֶׁהֵן שֶׁל גֶּמִי, מְיַשְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹ חוֹלְטָן בַּחַמִּים.“ (משנה, מסכת טהרות – פרק י, משנה ח )
יהודה אנין־טעם הוא, ומיישן בשר ויין במרתפו.
השורש ישׁן ב
השורש י־שׁ־ן ב הוא שורש מגזרת נפ"יו .
י־שׁ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
נִפְעַל
נוֹשַׁן
נוֹשָׁן
יִוָּשֵׁן
הִוָּשֵׁן
לְהִוָּשֵׁן
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁן
מְיַשֵּׁן
יְיַשֵּׁן
יַשֵּׁן
לְיַשֵּׁן
פֻּעַל
יֻשַּׁן
מְיֻשַּׁן
יְיֻשַּׁן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
נִתְיַשֵּׁן
מִתְיַשֵּׁן
יִתְיַשֵּׁן
הִתְיַשֵּׁן
להִתְיַשֵּׁן