מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
- העביר דבר־מה לרשות עצמו, לתחומו או לאחריותו; תפס ואחז בידיו.
- הוא הושיט לה את מחזיק המפתחות והיא לקחה אותו.
- "המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ולא הספיק לִקַּח בהן תודה עד שנמצאת תודה" (תוספתא, סדר קודשים, מסכת מנחות, פרק ח', י"ב)
- ”אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם“ (בראשית יד, פסוק כג)
- בלשון הדיבור הסתיים לאחר שנמשך פרק זמן מסוים; (לקח לו) סיים פעולה שנמשכה פרק זמן מסוים.
- אני מעריכה שהנסיעה לעיר תיקח שעתיים.
- "פוגי החליף בספרייה ספר. בספר יש שלוש מאות עמודים. נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?" (מתוך "סיפורי פוגי", להקת כוורת).
- בלשון הדיבור (בצירופים: לקח בקלות/ ברצינות/ בפרופורציות/ קשה/ ללב) הושפע או הגיב באופן מסוים לאירוע משמעותי מבחינה רגשית.
- יהושע לקח קשה את הציון הנמוך שקיבל בבחינה.
- [סלנג] ניצח במשחק או בתחרות; התעלה על מתחריו.
- "מנצ'סטר לוקחת את צ'לסי כנסו!" (כותרת תגובית).
- לשון המקרא נשא אישה.
- ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו-נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ“ (ויקרא כ, פסוק כא)
- ”וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ“ (בראשית ו, פסוק ב)
- צרך תרופה או סם.
- אין לקחת את התרופה ללא מרשם רופא.
- "מה עובר עליך? תגיד את האמת, לקחת איזה משהו?".
מילים נרדפות[עריכה]
| השורש לקח
|
|
השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.
נטיות הפעלים[עריכה]
| ל־ק־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
לָקַח
|
לוֹקֵחַ, לָקוּחַ
|
יִקַּח
|
קַח
|
לָקַחַת או לִקַּח
|
| נִפְעַל
|
נִלְקַח או נִקַּח
|
נִלְקָח או נִקָּח
|
יִלָּקַח
|
הִלָּקַח
|
לְהִלָּקַח
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
-אין
|
-אין-
|
יֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
לֻקַּח
|
מְלֻקָּח
|
יְלֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְלַקֵּחַ
|
מִתְלַקֵּחַ
|
יִתְלַקַּח
|
הִתְלַקֵּחַ
|
לְהִתְלַקֵּחַ
|
- יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
- במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
| |
|
