מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא העביר דבר־מה ממקום למקום, בין אם מקום פיזי בין אם קונספטואלי (רשות, תחום). לקח ביד - אחז בידו.
- ”אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ.“ (בראשית יט, פסוק טו)
- ”אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב.“ (ירמיהו מט, פסוק כט)
- ”וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.“ (שמות לד, פסוק ד)
- בהשאלה מן (1): לשון חז"ל קנה.
- בהשאלה מן (1): לשון המקרא נשא אישה.
- ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו-נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ“ (ויקרא כ, פסוק כא)
- ”וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ“ (בראשית ו, פסוק ב)
- בלשון הדיבור הסתיים לאחר שנמשך פרק זמן מסוים; (לקח לו) סיים פעולה שנמשכה פרק זמן מסוים.
- אני מעריכה שהנסיעה לעיר תיקח שעתיים.
- "פוגי החליף בספרייה ספר. בספר יש שלוש מאות עמודים. נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?" (מתוך "סיפורי פוגי", להקת כוורת).
- בלשון הדיבור (בצירופים: לקח בקלות/ ברצינות/ בפרופורציות/ קשה/ ללב) הושפע או הגיב באופן מסוים לאירוע משמעותי מבחינה רגשית.
- יהושע לקח קשה את הציון הנמוך שקיבל בבחינה.
- [סלנג] ניצח במשחק או בתחרות; התעלה על מתחריו.
- "מנצ'סטר לוקחת את צ'לסי כנסו!" (כותרת תגובית).
- צרך תרופה או סם.
- אין לקחת את התרופה ללא מרשם רופא.
- "מה עובר עליך? תגיד את האמת, לקחת איזה משהו?".
- משורש מקראי. פה"פ ל' נוטה ליפול בדומה לפה"פ נ'.
- הפועל קיים בשפות שמיות נוספות: אוגריתית: 𐎍𐎖𐎈 (לקח). אכדית: leqû - לקחת, לקבל, להסיר. געז: ለቅሐ (läqəḥä) - לקבל. משערים שהפועל היה קיים בפרוטו-שמית בצורה: laqāḥ.
- יתכן שקרוב לערבית: لَحِقَ (לַחִקַ) - ללכת אחרי, להצטרף. لَقَحَ (לַקַחַ) - להכניס להיריון.
מילים נרדפות[עריכה]
השורש לקח
|
השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.
נטיות הפעלים[עריכה]
ל־ק־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
לָקַח
|
לוֹקֵחַ, לָקוּחַ
|
יִקַּח
|
קַח
|
לָקַחַת או לִקַּח
|
נִפְעַל
|
נִלְקַח או נִקַּח
|
נִלְקָח או נִקָּח
|
יִלָּקַח
|
הִלָּקַח
|
לְהִלָּקַח
|
הִפְעִיל
|
הִקִּיחַ
|
מַקִּיחַ
|
יַקִּיחַ
|
|
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
יֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
לֻקַּח
|
מְלֻקָּח
|
יְלֻקַּח
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְלַקֵּחַ
|
מִתְלַקֵּחַ
|
יִתְלַקַּח
|
הִתְלַקֵּחַ
|
לְהִתְלַקֵּחַ
|
- יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
- במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
| |
|