מוניטין

מוֹנִיטִין

לשון חז"ל שם טוב, פרסום טוב.
- ”רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן.“ (בראשית רבה, פרשה לט, סימן יא)
- המוניטין נובעים כתוצאה ישירה מהתנהלותו של האדם.

צורת ריבוי עברית של המילה מלטינית: moneta – מטבע. טביעת דיוקנו של אדם ע"ג המטבע שימשה בימי קדם כאמצעי לפרסומו.
"מונטה" היה תוארה של האלה יוּנוֹ ברומא העתיקה (Iuno Moneta, "יונו המזהירה", "יונו המייעצת"). ליד מקדשה היה בית יציקה למטבעות, ומכאן השימוש בלטינית במילה "מונטה" לציון מטבע. המילה נקלטה גם בשפות אירופיות אחרות. (נתן שפיגל, מילים מספרות. ירושלים, י"ל מאגנס, תשנ"ב. עמ' 163.)

ערך בוויקיפדיה: מוניטין