לדלג לתוכן

הניח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

הֵנִיחַ גם הִנִּיחַ

[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הניח
שורש וגזרה נ־ו־ח
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא הביא את הדבר אל מקומו. העמיד דבר במקומו.
    • ”וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יהוה אֱלֹהֶיךָ.“ (דברים כו, פסוק ד)
    • ”הָיְתָה עָלַי יַד־יהוה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יהוה; וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת.“ (יחזקאל לז, פסוק א)
    • ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶת.“ (משנה, מסכת ברכותפרק ח, משנה ג)
  2. לשון המקרא השאיר חפץ במקומו ועזבו שם.
    • ”וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו, בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל; לֹא־יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר.“ (ויקרא ז, פסוק טו)
    • ”וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.“ (קהלת ב, פסוק יח)
    • הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת עירוביןפרק ח, משנה ה)
    • ”מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין...“ (משנה, מסכת כתובותפרק ט, משנה ב)
  3. לשון המקרא הביא לרגיעה; הקל מעמסה; הפסיק קושי.
    • ”...וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם־בֶּטַח.“ (דברים יב, פסוק י)
    • ”וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד [...] וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.“ (אסתר ג, פסוק ח)
    • המורה התחננה: "הניחי לה, הניחי לה", זה לא עזר, עד שהמנהל הגיע ורק אז הניחה לחתולה המסכנה.
  4. לשון המקרא [עממי] אפשר עשיה; לא מנע.
    • ”מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.“ (קהלת ה, פסוק יא)
    • ”הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים (גְּדוֹלִים) קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ.“ (משנה, מסכת יומאפרק ו, משנה ג)
    • בהגיעו למחסום המשטרה הציג תעודת חבר "אחוות הקומקום" ומייד הניחו לו לעבור.
  5. לשון ימי הביניים [לוגיקה] העמיד טיעון יסודי, המשמש כבסיס להמשך הטיעונים; סבר כדבר פשוט.
    • השודדים ראו אור דולק והניחו שבני הבית נמצאים.

גיזרון

[עריכה]
  • שתי הצורות החלופיות קיימות במקרא, ויש המחלקים ביניהם[1], אך שתי הצורות החלופיות כשרות בכל המשמעים[2].

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]


השורש נוח

השורש נ־ו־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.

הסיבה לכך: לברר גזרה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.



נטיות הפעלים

[עריכה]
פ־ע־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָח נָח יָנוּחַ נוּחַ לָנוּחַ
נִפְעַל
הִפְעִיל הֵנִיחַ או הִנִּיחַ מֵנִיחַ מַנִּיחַ יַנִּיחַ הַנַּח לְהָנִיחַ לְהַנִּיחַ
הֻפְעַל הוּנַח מוּנָח יוּנָח -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערות שוליים

[עריכה]
  1. בספרות ההלכה נעשתה אבחנה כדלהלן, בברכת הנחת תפילין יש לומר לְהָניח (שזה המשמעות 1) ולא לְהַנִּיח(שזה המשמעות 2) וכן מנהג האשכנזים להקפיד, אך דיעה זו אינה מוסכמת.
  2. ישיבה רי"ט, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי