(2) ”כְּבַחֲצִי מַעֲנָה“ (שמואל א׳ יד, פסוק יד)-מענית (מַעֲנָה) הוא המרחק שחורש החורש בשדה לפני שהופך הוא את מחרשתו ואת כיוון חרישתו, ”צֶמֶד שָׂדֶה“ (שמואל א׳ יד, פסוק יד): המונח 'צמד' שימש לציון מידה לא מדוייקת של מרחק המתייחס לשטח שזוג (צמד) שוורים חורשים ביום. שיטה זו של מדידת שטח היתה מקובלת אצל כל עמי המזרח הקדום ועברה אחר כך גם לרומאים. ומפרש רש"י: "צמד שדה": כשיעור מדת קרקע של מחרישת צמד בקר החורשת בשדה.