מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הערך: נֶסַע .
לשון המקרא נע ממקום למקום, עבר מרחק רב. (בלשון ימינו עפ"ר ברכב , אך אפשר גם רגלית )
”וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.“ (בראשית יב , פסוק ט ) ”וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת.“ (במדבר לג , פסוק ה ) ”וַיָּשָׁב רַב־שָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה; כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ.“ (מלכים ב׳ יט , פסוק ח ) ”וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ; וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר.“ (תהלים עח , פסוק נב ) ”וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם; וְיַד־אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ, וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל־הַדָּרֶךְ.“ (עזרא ח , פסוק לא ) ”הם נסעו ונסעו ונסעו והיער עדיין לא כלה“ (מאחורי הגדר חיים נחמן ביאליק , בפרויקט בן יהודה ) בקיץ שעבר נסענו לטיול באיטליה. לשון המקרא עָקַר .
”וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת“ (שופטים טז , פסוק יד )
1. יתכן שלקוח ממצרית עתיקה: sȧ - ללכת, לעזוב.[ 1] נָס .
2. קרוב לפעלים העבריים נִסַּח , נָזַח . שורש נ־ס־ע/נ־ז־ע קיים בשפות שמיות נוספות בהוראת: הוצאה, לקיחה, שליפה. השוו: אוגריתית: 𐎐𐎒𐎓 (נסע) - להוציא, למשוך. ערבית: نَزَعَ (נַזַעַ) - לקחת, להסיר, לשלוף. געז: ነዝዐ (נֵזְעֵ) - לשלוף. דרום ערבית: 𐩬𐩸𐩲 (נזע) - לסגת.
לפי החלטת האקדמיה, בכל שורשי גזרת חפ"נ שם הפועל מבוטא ללא השמטת הנו"ן (וכאן: לִנְסוֹעַ). רק בשלושה מקרים לצד הצורות בנו"ן מותרות הצורות בהבלעת הנו"ן: לִפֹּל בצד לִנְפּוֹל, לִטֹּל בצד לִנְטוֹל, לִדֹּר בצד לִנְדּוֹר. הצורות בהבלעת הנו"ן נוצרו בלשון חכמים בהיקש מצורות העתיד: יִפֹּל, יִטֹּל, יִדֹּר. בדומה לכך על פי צורות העתיד יִסַּע, יִגַּע נוצרו בלשון חכמים צורות שם הפועל לִסַּע, לִגַּע (ולא ליסוֹע, ליגוע). צורות אלו משמשות בימינו רק במשלב ספרותי גבוה.[ 2]
↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary, E.A Wallis Budge,1920 pp. 633 . ↑ האקדמיה ללשון העברית, לנסוע או ליסוע? , 25/3/2010.
יש להוסיף לדף זה את הערך: נֶסַע.