רכב

רָכַב

לשון המקרא ישב על גב בהמה.
- ”וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל־בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר־רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה...“ (במדבר כב, פסוק ל)
לשון המקרא נסע במרכבה או בכלי רכב כלשהו.
- ”...וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו.“ (חגי ב, פסוק כב)
- "נרכב על משאית ברוח הלילית" (השמלה הסגולה, מאת חיים חפר)

יש ההוגים את צורת המקור של פועל זה לִרְכַּב; אך צורה זו שגויה, ויש לומר לִרְכֹּב, כך: ”...נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב...“ (מלכים ב׳ ד, פסוק כד)

השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רכב
הגייה^*	rekhev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־כ־ב
דרך תצורה	משקל קֶטֶל (סגוליים)
נטיות	רֶכֶב־; ר׳ רְכָבִים, רִכְבֵי־; כ׳ רִכְבִּי

לשון המקרא מתקן בעל גלגלים הנועד להסיע אנשים או להוביל משאות.
- ”וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב.“ (שמואל ב׳ ג, פסוק ה)
- "ליד התחנה לבדה עמדה / וכשעברתי הושיטה ידה / את הרכב עצרתי חיש על המקום / חוץ מזה היה אדום" (ככה היא באמצע, מאת דני סנדרסון)
- "פותח דלת יוצא מהבית אל החניה / מתניע רכב גומע מרחקים נוסע במהרה" (קפה הבוקר, מאת אילנית מזרחי)
- הבנות סירבו לעלות לרכב והרכב נמלט מהמקום. (חדשות ערוץ 7)

מן המקרא.
בכתובות המלכותיים המיוחסין לתגלת פלאסר השלישי ובנו שלמנאסר החמישי מופיע כשם עצם - narkabtu הגייה:"נָרְכּבְּתּו", בכתב חקוק ,"GIŠ.GIGIR", בהוראת - "מרכבה" ^[1].

רֶכֶב הוא שם־עצם כולל (כמו ציוד, נֶשֶׁק, כעס). לכן, יש המקפידים שלא להטות אותו בצורת הרבים (רְכָבִים), ולהשתמש בחליפות אחרות, כגון "מכוניות", "כְּלֵי־רֶכֶב". במקרא נמצאת צורת הרבים בפסוק ”לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי“ (שיר השירים א, פסוק ט). להרחבה, ראו באתר השפה העברית.

ערך בוויקיפדיה: רכב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כלי תחבורה

לשון המקרא האבן העליונה מאבני הרחיים.
- ”וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.“ (שופטים ט, פסוק נג)
- ”וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ב, משנה א)

לשון המקרא מי שנוהג בסוסים הרתומים לרכב (1), לעגלה או למרכבה.
- ”וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי.“ (מלכים א׳ כב, פסוק לד)
- ”וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ; וַיֹּאמֶר: שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה! וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם: קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם.“ (מלכים ב׳ ט, פסוק יז)

↑ THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny עמ'-15