↑A Militarev, [file:///C:/Users/marga/Downloads/10.31826_jlr-2014-110114.pdf A complete etymology-based hundred wordlist of Semitic updated:
Items 75–100], p. 17.
לדעת התרגום הארמי מדובר בקֶלַע, ונקרא כך משום שהוא מסיע אבנים. אבל לדעת מפרשים אחרים לא מדובר כאן בשם־עצם אלא בתואר לחנית, ויש כאן סמיכות: חנית-מסע, 'חנית שהוא גדול, ואינו נוח לטלטל כל כך' (ר"י קרא), או חנית שמטלטלים ביד (ריב"ג), או שזורקים אותו במלחמה (רי"ד), או החנית של המנהיג-המסיע (פשיטתא).
בד"כ הצורה 'מַסַּע' היא צורת הסמיכות של מַסָּע, אבל בפסוקים הנ"ל היא צורת נבדל. ככל הנראה מדובר בצורה חריגה של בנין משקל מַקְטָל, צורה שקיימת גם במילה 'מַצַּב'.
שד"ל חילק בין שתי ההופעות, ולדעתו הראשון הוא צורה חריגה של מקור הפועל ע"ד הארמית, ואילו השני הוא שם־עצם המקביל ל"מסיע". ורד"צ הופמן אמר שגם בהופעה השניה מדובר במקור הפועל, רק שהראשון מקביל לבנין הפעיל ("לְהַסִּיעַ") והשני לבנין קל (לִנְסוֹע).