נסח

נֹסַח[עריכה]

לשון ימי הביניים (יש לשכתב פירוש זה): סגנון מסוים לבחירת המילים שמרכיבות טקסט כתוב שמבדילו מ
- מתפלל בנוסח ספרד

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בארמית נוסחא.

עברית חדשה (יש לשכתב פירוש זה): בחר את המילים הרצויות יותר להרכיב טקסט
- סיימתי לכתוב רק צריך לנסח את המשפט כדי שישמע יותר עדין

מן נֹסַח

לשון המקרא נעקר ממקומו, עפ"ר בדרך הרס וחורבן.
- ”כֵּן יָשִׂישׂ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה“ (דברים כח, פסוק סג)
- ”וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה“ (משלי ב, פסוק כב)
- "בכל זאת לא שב העם, ולא חדלו מחטאתם. עד אשר נסחו מארצם, ויפוצו בכל הארץ." (בן סירא מח,טו)

קרוב לפועל המקראי "נזח" בהוראה דומה. מקביל לאכדית: nasāḫu - להסיר, לעקור, לשלוף. ארמית: נסח - להסיר.
קרוב לפועל נָסַע בהוראת: עקר, שלף ממקומו, וגם בהוראת: עבר ממקום למקום, נדד מרחק רב. שורש נ־ס־ע/נ־ז־ע קיים בשפות שמיות נוספות בהוראת: הוצאה, לקיחה, שליפה, ראו שם בגיזרון.
השורש מופיע בפועל כבד פעם אחת במקרא בארמית ”דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד“ (עזרא ו, פסוק יא)