מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מלא
הגייה * male
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש מ־ל־א , גזרת נחי ל"א
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות נ׳ מְלֵאָה מְלֵאִים מְלֵאוֹת נס׳ מְלֹא־ מְלֹאוֹ
שמכיל כמות רבה עד אפס מקום .
”כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת“ (במדבר ז , פסוק יד ) ” אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב“ (במדבר כב , פסוק יח ) ”וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו“ (יהושוע ג , פסוק טו ) ”וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי“ (מלכים ב׳ ד , פסוק ד ) ”כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל-כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ.“ (עמוס ח , פסוק א ) ”וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶך מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ“ (מלכים ב׳ ז , פסוק טו )
בהשאלה (1): שלם , בגודלו המקסימלי. במידה מלאה. או עם כל מרכיביו האפשריים.
אני כותב בכתיב מלא על פי כללי האקדמיה ללשון עברית.
המורה בקשה לכתוב תשובה מלאה . שמצוי בכמות רבה .
”וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.“ (בראשית כג , פסוק ט ) ”וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא -קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם-כֹּחַ לֹא-הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלָּיְלָה.“ (שמואל א׳ כח , פסוק כ ) ”כִּי גַם-אַחֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ גַּם-הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם-הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא אַל-תַּאֲמֵן בָּם כִּי-יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת.“ (ירמיהו יב , פסוק ו )
לשון המקרא בריא , שנפחו רב עקב תזונה נכבדה .
”וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת “ (בראשית מא , פסוק ו ) ראיתי אותו הוא לא גבוה, ממושקף, די מלא , ומקריח. עברית חדשה [תזונה] תזונאים ממליצים לאכול דגנים מלאים למשל אורז מלא ולחם מקמח מלא . שורש מקראי גזרת נל"א.
בשטר חכירה ארמי המתוארך לשנת 515 לפנה"ס מופיעה תיבת "מלאה" בהוראת תבואת השדה - "ואמס במלאתה ואלקח לי קבל(ה)" , מלאה כאמור בהוראת תבואה.
תיבת "מלאה" קיימת ברובד מקראי קדום ונשכח בהוראת תבואה - ”מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, לֹא תְאַחֵר; בְּכוֹר בָּנֶיךָ, תִּתֶּן-לִי“ (שמות כב , פסוק כח ) , וגם - ”כַּדָּגָן מִן-הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב“ (במדבר יח , פסוק כז ) , ”פֶּן-תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם“ (דברים כב , פסוק ט ) . בלשון חכמים שגור היה המשפט - "כמו אדם ,אף חווה על מליאתה נבראת" [1] מילים נרדפות [ עריכה ] ניתן בתוכו דבר אחר. הוסף לו מרכיבים.
”וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.“ (בראשית א , פסוק כח ) ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ.“ (בראשית ו , פסוק יג ) הצורה בעבר כמו שָֹנֵא מָלְאָה מָלְאוּ מָלֵאתָ מָלֵאתֶם . מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש מלא
השורש מ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
מ־ל־א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
מָלֵא
מָלֵא
יִמְלָא
-אין-
לִמְלֹא
נִפְעַל
נִמְלָא
נִמְלָא
יִמָּלֵא
הִמָּלֵא
לְהִמָּלֵא
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
מִלֵּא
מְמַלֵּא
יְמַלֵּא
מַלֵּא
לְמַלֵּא
פֻּעַל
מֻלָּא
מְמֻלָּא
יְמֻלָּא
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְמַלֵּא
מִתְמַלֵּא
יִתְמַלֵּא
הִתְמַלֵּא
לְהִתְמַלֵּא
בהתווספות אותיות השימוש לשורש זה, כאשר ניטה בצורת המקור, מאופיין בתנועת חולם ; בִּמְלֹאת, לִמְלֹאת, כִּמְלֹאת וכו'...
"בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א , צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני ). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם"-החלטות האקדמיה בדבר פעלים מגזרת נל"א
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מילא
שורש וגזרה מ־ל־א
בניין פִּעֵל
הכניס לתוך מקום. שם תוכן בתוך דבר אחר.
”וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ“ (יהושוע ט , פסוק יג ) ” וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אלהים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת“ (שמות לה , פסוק לא )
לשון המקרא ”מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה“ (בראשית כט , פסוק כז ) ”כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי [...]בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה'“ (במדבר לב , פסוקים יא – יב ) מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש מלא
השורש מ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
מ־ל־א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
מָלֵא
מָלֵא
יִמְלָא
-אין-
לִמְלֹא
נִפְעַל
נִמְלָא
נִמְלָא
יִמָּלֵא
הִמָּלֵא
לְהִמָּלֵא
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
מִלֵּא
מְמַלֵּא
יְמַלֵּא
מַלֵּא
לְמַלֵּא
פֻּעַל
מֻלָּא
מְמֻלָּא
יְמֻלָּא
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְמַלֵּא
מִתְמַלֵּא
יִתְמַלֵּא
הִתְמַלֵּא
לְהִתְמַלֵּא
בהתווספות אותיות השימוש לשורש זה, כאשר ניטה בצורת המקור, מאופיין בתנועת חולם ; בִּמְלֹאת, לִמְלֹאת, כִּמְלֹאת וכו'...
"בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א , צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני ). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם"-החלטות האקדמיה בדבר פעלים מגזרת נל"א
↑ יחזקאל קוטשר למילון המקראי לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה . ג/ד, (ניסן-תמוז תשי"ז)
