מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | שדוף |
| הגייה* | shaduf |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ד־ף |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ שְׁדוּפָה, ר׳ שְׁדוּפִים, נ"ר שְׁדוּפוֹת |
- לשון המקרא מוכה בשדפון; צרוב, יבש.
- ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן“ (בראשית מא, פסוק ו)
- ”וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב“ (בראשית מא, פסוק כז)
- בהשאלה: ריק מתוכן.
- מופיע במקרא שלש פעמים בלבד, כולם באותו הפרק. כמו מן הפועל שדף אינו קיים במקרא.
- מסתבר שיש קשר לשורש שׂ־ר־ף, כדי חילוף ד/ר, ששניהם תוצאות של החום.
- שד"ל (דב' כח,כב) הקביל לערבית 'וַאסְדַף' - שחור[דרושה הבהרה].
- במקרא לעיל נסמך לקדים רוח המזקת, נראה כמו פועל הרוח, שדוף על ידי קדים. לפי התרגום ניתן להבין לשון מכה ש.ק.ף.
