מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שדוף
|
הגייה* |
shaduf
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ד־ף
|
דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
נטיות |
נ׳ שְׁדוּפָה, ר׳ שְׁדוּפִים, נ"ר שְׁדוּפוֹת
|
- לשון המקרא מוכה בשדפון; צרוב, יבש.
- ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן“ (בראשית מא, פסוק ו)
- ”וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב“ (בראשית מא, פסוק כז)
- בהשאלה: ריק מתוכן.
- מופיע במקרא שלש פעמים בלבד, כולם באותו הפרק.
- מסתבר שיש קשר לשורש שׂ־ר־ף, כדי חילוף ד/ר, ששניהם תוצאות של החום.
- שד"ל (דב' כח,כב) הקביל לערבית 'וַאסְדַף' - שחור.