מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא נַעֲשָׂה מָלֵא.
”פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה, הִכּוּ לְחָיָי; יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן .“ (איוב טז , פסוק י )
”הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ; וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ.“ (איוב מ , פסוק לא )
& ”נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ו, משנה ה )
”צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן.“ (משנה, מסכת יומא – פרק ה, משנה א )
”הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְאוּ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו, הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ב, משנה ט )
”כַּד קָטָן, כַּד קָטָן, / שְׁמוֹנָה יָמִים שַׁמְנוֹ נָתַן. / כָּל הָעָם הִתְפַּלֵּא, / מֵאֵלָיו הוּא מִתְמַלֵּא “ (כַּד קָטָן , מאת אהרן אשמן בזֶמֶרֶשֶׁת )
המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל מספר איוב.
השורש מלא
השורש מ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א .
מ־ל־א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
מָלֵא
מָלֵא
יִמְלָא
-אין-
לִמְלֹא
נִפְעַל
נִמְלָא
נִמְלָא
יִמָּלֵא
הִמָּלֵא
לְהִמָּלֵא
הִפְעִיל
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
מִלֵּא
מְמַלֵּא
יְמַלֵּא
מַלֵּא
לְמַלֵּא
פֻּעַל
מֻלָּא
מְמֻלָּא
יְמֻלָּא
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְמַלֵּא
מִתְמַלֵּא
יִתְמַלֵּא
הִתְמַלֵּא
לְהִתְמַלֵּא
בהתווספות אותיות השימוש לשורש זה, כאשר ניטה בצורת המקור, מאופיין בתנועת חולם ; בִּמְלֹאת, לִמְלֹאת, כִּמְלֹאת וכו'...
"בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א , צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני ). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם"-החלטות האקדמיה בדבר פעלים מגזרת נל"א