מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שפך
הגייה * she fekh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־פ־ך
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות שֶׁפֶךְ־, ר׳ שְׁפָכִים, ר׳ שִׁפְכֵי־
שפך הנהר לאוקיינוס האטלנטי לשון המקרא יש לשכתב פירוש זה ”וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף“ (ויקרא ד , פסוק יב ) עברית חדשה אם שפך הנהר פתוח לרווחה, נוצר במקום נמל טבעי ונוח.
בשפך נהר שצורתו משולשת דוגמת דלתה, נערמים משקעי חול ובוץ שהנהר סחף בדרכו מן ההרים אל החוף. מצבורים אלה יהפכו לשטח יבשתי נוסף, ההולך וגדל וממלא בעפר את הדלתה.
סן לואי היא עיר בסנגל, השוכנת בקרבת שפך נהר הסנגל. המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוק הנ"ל.
אדם שופך דלי מים על עצמו הֶעֱבִיר נוֹזֵל אוֹ צֶבֶר חֶלְקִיקִים מִכֶּלְיו ֹ הַחוּצָה – אֶל מָקוֹם אַחֵר.
”...וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.“ (שמות ד , פסוק ט ) ”וְאֶת-הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב וְשָׁפְכוּ אֶת-הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל-מִחוּץ לָעִיר אֶל-מָקוֹם טָמֵא.“ (ויקרא יד , פסוק מא ) ”רַק אֶת-דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם.“ (דברים טו , פסוק כג ) ”וַיִקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה...“ (שמואל א׳ ז , פסוק ו ) ”וַעֲמָשָׂא לֹא-נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד-יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא-שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת...“ (שמואל ב׳ כ , פסוק י ) ”בְּחַלְּקֵי-נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם-לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם.“ (ישעיהו נז , פסוק ו ) ”שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.“ (תהלים עט , פסוק ו ) ”וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד.“ (דניאל יא , פסוק טו ) ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה, לֹא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב, אֲבָל שׁוֹפֵךְ מִגַּג לְגַג, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ח, משנה י ) ”מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ב, משנה ט ) ”זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ד ) שורש מקראי שׁ־פ־ך. מקביל לאכדית: sapāḫu - שפך, פיזר, בזבז. שֻּׁפַּךְ (צורת הסביל)
ערך בוויקיפדיה: שפך נהר.jpg)