מלאה
מראה
מְלֵאָה
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מלאה |
הגייה* | mle'a |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | מ־ל־א, גזרת נחי ל"א |
דרך תצורה | משקל קְטֵלָה |
נטיות | מְלֵאַת־ |
- לשון המקרא תבואה, יבול.
- לשון המקרא בהשאלה מן (1): הריונית, שגופה תפוח כתוצאה מהריון
- ”כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה־דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־הַכֹּל“ (קהלת יא, פסוק ה)
- "ולוא תזבח לי שור ושה ועז והמה מלאות. כי תועבה המה לי" /(מגילת המקדש, עמוד-52 שורה-5).
גיזרון
[עריכה]- (1) ככל הנראה גזור ממָלֵא, ונקרא כך משום שהתבואה מלאה ובשלה. 'מלאה' מופיעה בהוראה זו גם בארמית בשטר חכירה המתוארך לשנת 515 לפנה"ס: "ואמס[1] במלאתא ואלקח לי קבלה (=לעומתה)".[2]
- (2) מופיעה במקרא בהוראה יחידאית - 'מעוברת' המילה נשתגרה ברובד מקראי מאוחר שבספר משלי. בהוראה זו גם במגילת המקדש מתקופת החשמונאים
פרשנים מפרשים
[עריכה]- (1)לדעת חז"ל (תמורה ד ע"א) הכוונה לביכורים.
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ קוטשר הציע להגיה "ואדוש".
- ↑ יחזקאל קוטשר, 'למילון המקראי', לשוננו כא,ג/ד (תשי"ז), עמ' 253.