"זה כחמשים שנה ויותר יושב לו אותו סבא בתוך כסאו, המשקפים נתונים לו על עיניו הקטנות המחודדות וראשו כפוף על־גבי גליון לבן" ("יוצר הנוסח", חיים נחמן ביאליק)
לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא.
שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבתות.
באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אמא" היא מילה מיודעת, ו"האמא" היא יידוע כפול (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א). צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".
מקור הפועל אינו ידוע, אך בשפות שמיות אחרות קיימים פעלים מקבילים דומים (למשל הפועל הארמי סְבָא בתלמוד ארמית: ”סָבוֹיתָא“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף עא, עמוד א) -מוכרייין).
בתעודות שנתגלו בעיר אמר הכתובות אכדית בניב מקומי יין-חסְפֻּ ḥaspu בהוראת סוג של יין איכותי ללא משקעים (בניגוד ליין מצבְּ, yn mṣb) [1].
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 369 : ḥsp