אמא

אִמָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אימא
הגייה*	ima
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' אִמָּהוֹת (ראו להלן בסעיף "מידע נוסף")

1. כינוי האם בפי ילדיה.

   • "אימא, איפה אבא?".

גיזרון

• מארמית. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף ואימא = האם.
• בשפות רבות השם 'אמא' מבוטא: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי ונובעת כנראה מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.

נגזרות

• אמאל'ה
• אמהות

מילים נרדפות

• אם

תרגום

• אנגלית: mummy‏, mum, ‏‏mother‏‏
• גרמנית: Mutter‏‏‏‏
• איטלקית: Mamma‏‏‏‏
• רומנית: Mamă‏‏‏‏
• לטינית: Mater‏‏‏‏
• ערבית: أمّاه‏‏‏‏
• רוסית: мама‏‏‏‏

ראו גם

• אבא

מידע נוסף

• לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא.
• שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבתות.
• באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אמא" היא מילה מיודעת, ו"האמא" היא יידוע כפול (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א). צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".