לדלג לתוכן

אמא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

אִמָּא

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאאימא
הגייה*ima
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורש
דרך תצורה
נטיותר׳ אִמָּהוֹת (ראו להלן בסעיף "מידע נוסף")
  1. כינוי האם בפי ילדיה.
  2. [קבלה] ספירת הבינה
    • "אמא עילאה מקבלת את אורה מאבא עילאה, ספירת החכמה של עולם האצילות, ויחד הם נקראים "תרין ריעין דלא מתפרשין".
  3. מילת קריאה הנפלטת בעת זעקת פחד.
    • אימא, הבהלת אותי!

גזרון

[עריכה]
  • מארמית: אִימָּא. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף ואימא = האם.
  • בכנענית נמצא 𐤀𐤌𐤀 (אמא)[1] במשמעות אֵם ובהגיית (על פי תעתיקים יווניים) אַמָּא.[2]
  • בשפות רבות השם 'אימא' מבוטא בצורות דומות: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי וכדומה. הדמיון נובע, כנראה, מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.[3]

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: momma‏, mummy‏‏‏‏
  • גרמנית: Mutter‏‏‏‏
  • איטלקית: Mamma‏‏‏‏
  • רומנית: Mamă‏‏‏‏
  • לטינית: Mater‏‏‏‏
  • ערבית: أمّاه‏‏‏‏
  • רוסית: мама‏‏‏‏
  • ארמית: mayrik

מידע נוסף

[עריכה]
  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אימא, אבא.
  • שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבתות.
  • באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אימא" היא מילה מיודעת, ו"האימא" היא יידוע כפול.[4] צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".
  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית לכתיב חסר ניקוד, יש לכתוב "אימא", אך הכתיב המקובל יותר בציבור הוא "אמא".

ראו גם

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ↑ KAI 83
  2. ↑ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 171
  3. ↑ רומן יעקבסון (1962) "למה מאמה ופאפה? כתבים נבחרים במחקרים פונולוגיים, כרך א', הוצאת מוטון בעיר האג. עמודים 538-545 (אנגלית)
  4. ↑ (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א.