לדלג לתוכן

אמא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

אִמָּא

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אימא
הגייה* ima
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ אִמָּהוֹת (ראו להלן בסעיף "מידע נוסף")
  1. כינוי האם בפי ילדיה.
  2. [קבלה] ספירת הבינה
    • "אמא עילאה מקבלת את אורה מאבא עילאה, ספירת החכמה של עולם האצילות, ויחד הם נקראים "תרין ריעין דלא מתפרשין".
  3. מילת קריאה הנפלטת בעת זעקת פחד.
    • אימא, הבהלת אותי!

גזרון

[עריכה]
  • מארמית: אִימָּא. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף ואימא = האם.
  • בכנענית נמצא 𐤀𐤌𐤀 (אמא)[1] במשמעות אֵם ובהגיית (על פי תעתיקים יווניים) אַמָּא.[2]
  • בשפות רבות השם 'אימא' מבוטא בצורות דומות: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי וכדומה. הדמיון נובע, כנראה, מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.[3]

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: momma‏, mummy‏‏‏‏
  • גרמנית: Mutter‏‏‏‏
  • איטלקית: Mamma‏‏‏‏
  • רומנית: Mamă‏‏‏‏
  • לטינית: Mater‏‏‏‏
  • ערבית: أمّاه‏‏‏‏
  • רוסית: мама‏‏‏‏
  • ארמית: mayrik

מידע נוסף

[עריכה]
  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אימא, אבא.
  • שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבתות.
  • באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אימא" היא מילה מיודעת, ו"האימא" היא יידוע כפול.[4] צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".
  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית לכתיב חסר ניקוד, יש לכתוב "אימא", אך הכתיב המקובל יותר בציבור הוא "אמא".

ראו גם

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. KAI 83
  2. נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 171
  3. רומן יעקבסון (1962) "למה מאמה ופאפה? כתבים נבחרים במחקרים פונולוגיים, כרך א', הוצאת מוטון בעיר האג. עמודים 538-545 (אנגלית)
  4. (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א.