סבון

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סבון
הגייה^*	sabon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־ב־ן, (גזור שם)
דרך תצורה
נטיות	ר׳ סַבּוֹנִים; סַבּוֹן־, ר׳ סַבּוֹנֵי־

סבון מוצק

חומר מוצק או נוזל המשמש לנקוי ועוזר בהסרת לכלוך מהגוף, בכביסה, ברחיצת כלים ועוד.
- לפני האוכל רחץ היטב את ידיך בסבון ובמים.
- "לעתים קבועות מנקה שרה את הלולים נקוי מוחלט, – מרחצתם ברותחין, בסבון ובנפט ומסירתם מבית ומחוץ עד שכל צורתם מתחדשת" ("שרה זרחי", נחמה פוחצ'בסקי)

בעברית חדשה, מצרפתית: savon, מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": "שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון" (תלמוד בבלי, בבא קמא, דף צג, ע' ב) מהלטינית: sapo, דרך היוונית: sapon) σαπων). מקור המילה כנראה בגלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.

ערך בוויקיפדיה: סבון

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבון