סבון

יש להוסיף לדף זה את הערך: סִבּוּן.

סַבּוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סבון
הגייה^*	sabon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־ב־ן, (גזור שם)
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ סַבּוֹנִים; סַבּוֹן־, ר׳ סַבּוֹנֵי־

סבון מוצק

חומר מוצק או נוזל המשמש לניקוי ועוזר בהסרת לכלוך מהגוף, בכביסה, ברחצת כלים ועוד.
- ”לעתים קבועות מנקה שרה את הלולים נקוי מוחלט, – מרחצתם ברותחין, בסבון ובנפט ומסירתם מבית ומחוץ עד שכל צורתם מתחדשת“ (שרה זרחי, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- לפני האוכל רחץ היטב את ידיך בסבון ובמים.
[סלנג ישן, כינוי גנאי](יש לשכתב פירוש זה):
- "כָּל הַיּוֹם בְּטֵלֵפוֹנִים, / בַּלֵּילוֹת בְּמוֹעֲדוֹנִים, / בִּשְׁבִילֵךְ כֻּלָּם סַבּוֹנִים – / מָה הַדַּאַוִין שֶׁלָּךְ?!" (מָה הַדַּאַוִין שֶׁלָּךְ, מאת דני סנדרסון)

מצרפתית: savon, במקור מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": ”שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צג, עמוד ב) מלטינית: sapo. מקור המילה כנראה בגלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.
גזירה לאחור מן הפועל סיבן, הכינוי לועג לאשכנזים בעקבות המיתוס שהנאצים הכינו סבונים מאפרם של חללי השואה.

ערך בוויקיפדיה: סבון

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבון