סבון

סַבּוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סבון
הגייה*	sabon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־ב־ן, (גזור שם)
דרך תצורה	משקל קַטּוֹל
נטיות	ר׳ סַבּוֹנִים; סַבּוֹן־, ר׳ סַבּוֹנֵי־

סבון מוצק

1. חומר מוצק או נוזל המשמש לניקוי ועוזר בהסרת לכלוך מהגוף, בכביסה, ברחצת כלים ועוד.

   • "לעתים קבועות מנקה שרה את הלולים נקוי מוחלט, – מרחצתם ברותחין, בסבון ובנפט ומסירתם מבית ומחוץ עד שכל צורתם מתחדשת" (שרה זרחי, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
   • לפני האוכל רחץ היטב את ידיך בסבון ובמים.

גיזרון

• מצרפתית: savon, במקור מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": "שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון" (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צג, עמוד ב) מלטינית: sapo. מקור המילה כנראה בגלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.

צירופים

• אופרת סבון
• בועת סבון
• סבון כביסה
• סבון נוזלי
• סבון תמרוקים

תרגום

• אנגלית: soap‏‏‏‏
• גרמנית: Seife‏‏‏‏
• ערבית: صابون‏‏‏‏ (הגייה: צָאבּוּן)
• צרפתית: savon‏‏‏‏
• רוסית: мыло‏‏‏‏
• ספרדית: jabón‏‏‏‏

ראו גם

• בורית
• חיטוי
• סבן

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: סבון

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבון