מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
צרור
|
| הגייה* |
tsror
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־ר־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קְטוֹל
|
| נטיות |
ר׳ צְרוֹרוֹת
|
צרור מפתחות
- מקבץ פריטים אסופים בקשירה אחת.
- ”וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה־אִישׁ צְרוֹר־כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת־צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ.“ (בראשית מב, פסוק לה)
- ”צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי; בֵּין שָׁדַי יָלִין.“ (שיר השירים א, פסוק יג)
- ”צְרוֹר הַמַּרְגָּלִית, טָמֵא; צְרוֹר הַמָּעוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק כו, משנה ב)
- "במה דברים אמורים בזמן שהחזירה לצרירתה אבל נטלה מן הכיס והחזירה לצרור מצרור והחזירה לכיס הרי זה חייב" ( תוספתא בבא קמא י לה)
- גוש עפר.
- בהשאלה: מספר כדורים הנורים ברצף מכלי נשק.
- ברגע ששלף המחבל את הפצצה, שילחתי בו צרור קטלני שהרגו במקום.
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
צרור
|
| הגייה* |
tsarur
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־ר־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
נ׳ צְרוּרָה, ר׳ צְרוּרִים, נ"ר צְרוּרוֹת
|
- קשור ואסוף.
- ”וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל-שִׁכְמָם.“ (שמות יב, פסוק לד)
- ”רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת; הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ה, משנה ב)
- ” אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מֻתָּרִים לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ג, משנה יא)
- בהשאלה: אשה שאין לה בן זוג ואינה יכולה להינשא.
- ”וַיָּבֹא דָוִד אֶל-בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר-נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית-מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא-בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד-יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת.“ (שמואל ב׳ כ, פסוק ג)
