מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מסווה
|
| הגייה* |
masve
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ס־ו־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵל
|
| נטיות |
ר׳ מַסְוִים. נס׳ מַסְוֵהוּ, מַסְוֶהָ. ר׳ נס׳ מַסְוֵי־, מַסְוָיו, מְסְוֵהָ.
|
- כלי המשמש להסתרה. בגד הנעטף על הפנים להסתירם.
- ”וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם; וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יהוה לְדַבֵּר, אִתּוֹ יָסִיר אֶת־הַמַּסְוֶה עַד־צֵאתוֹ[...]וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו, עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.“ (שמות לד, פסוקים לג–לה)
- "הוא רכב לפלשתינה / על גמל דו דבשתי. / הוא הגיע לראש פינה / במסווה של שייח' תורכי." (בלדה לסוכן כפול, מאת שלומי ברכה)
- המילה מופיעה שלוש פעמים בלבד במקרא, כולן בשלשת הפסוקים לעיל.
